החוסן האישי והלאומי שלנו מתבטא ביכולתנו להוציא אל הפועל את כוחות הנפש והרוח הפנימיים שלנו, להנהיג ולרכב על החמור המסמל את החומריות והחיצוניות.

בברכו את בניו, מדמה אותם יעקב אבינו עליו השלום לחיות, כדוגמת גור אריה יהודה, יוסף בכור שור, יששכר חמור גרם, דן נחש עלי דרך, בנימין זאב יטרף ועוד.

את הדימוי לחיות אנחנו מוצאים גם במזלות, מזל אריה, מזל שור, עקרב, טלה, דגים ועוד.

מה משמעות דימוי זה לחיות? ומה מתכוונים חז"ל באומרם 'אין מזל לישראל'?

החיה היא משל ליצר הרע ולכוחות משיכה נוספים עליהם מצווה האדם להתגבר. אמנם כשלעצמם הם כוחות חזקים שמניעים אותנו לפעולה ('והנה טוב מאוד' – זה יצר הרע), וכך גם שאר הכוחות המושכים אותנו כלפי מטה. אולם, מה שמגדיר אותם כ'רע', הוא הכיוון אליו הם מושכים אותנו, והבחירה שלנו להיגרר אחריהם מטה ולאפשר להם לשלוט בנו.

כל אחד לפי טבעו, מזלו וכוחותיו, יצר זה נגלה לו בדימוי אחר המתאים לו. יש שהוא נדמה להם כאריה, מהם כנחש וחלק רואים אותו כחמור.

תפקידו של האדם הוא לשלוט באותה חיה, ולא לאפשר לה לשלוט בו ולנהל אותו. בביטוי 'אין מזל לישראל' מרמזים לנו חז"ל, שאמנם ישנם כוחות ומזלות המשפיעים בעולם, אך יש לנו את היכולת לבחור לשלוט בהם ולנתב אותם לאפיקים חיוביים.

בדורנו – דורו של משיח, האתגרים באים לידי ביטוי בדימוי של החמור. החמור מבטא את החומריות, שהיא שם כולל לרדיפה אחרי הישגים חומריים, נהנתנות, נוחות, פאר וחיצוניות. הסמל המייצג את שוק ההון העולמי הוא שור מזהב המזכיר את עגל הזהב, כמו אז גם היום הם מהווים את העבודה זרה של אותו דור.

האם כסף זה דבר רע? התשובה תלויה באדם עצמו. אם הרדיפה אחר הממון משעבדת את האדם, מתסכלת אותו כשהוא לא משיג אותו, גורמת לו לשתק את עצמו כאשר הוא משווה את עצמו לאחרים, הוא עסוק ברדיפה אחר הישגים חומריים, הופך את הטפל לעיקר וזה מסית אותו מהמשמעות האמיתית של החיים ומחובתו בעולם, אזי זו בהחלט בחירה רעה.

בא הנביא ומלמד אותנו, שבדורו של משיח עלינו להיות בבחינת 'עני ורוכב על חמור'. עלינו לבחור לרכב על החמור, להנהיג אותו ולשלוט בו, ולא חלילה לאפשר לו לנהל אותנו.

החמוריות לא באה לידי ביטוי רק בחומריות, היא מתבטאת גם בתפיסות הממוקדות בחיצוניות, ומאפשרות לה לשלוט בעולמנו הפנימי. אדם, שמאפשר לסביבה החיצונית לשלוט בעולמו הפנימי, או שהוא מובל ונשלט בידי רגשותיו או תאוותיו, הוא אדם שחמור מחמר אותו ושולט בו.

הרוכב על החמור הוא זה שאינו מאפשר לחמוריות של הגישות המודרניות המוכוונות ונבחנות ב'מבחן התוצאה' התלוי ב'כוחי ועוצם ידי' או מקדשות את ה'תת מודע' שמנהיג אותנו באופן אוטומטי והופך אותנו לרובוטים נשלטים, אלא פעול מתוך מניע, איזון ושליטה פנימיים, ובוחר בחירה מודעת בטוב.

כאשר הרע שולט ברחוב והטוב מתנצל ומתבייש ממנו ואינו מסוגל להעיז פניו בגבורה מתוך קומה זקופה, זה הזמן לבניית חוסן נפשי – אישי ולאומי, של עבודת המידות הפנימית, בעזרתה נרכב על החמור וננהיג אותו, ולא להיפך.

יהי רצון ונזכה, שכיסא ה' יתגלה בעולם בצורתו בו ה'שור' הופך ל'כרוב', בה האדם רוכב על החיות, והתקומה והעוצמה הכלכלית והמדינית תהיה אמצעי ועזר להוצאה לפועל של העוצמה הפנימית, הנפשית והרוחנית.

כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ולתפארת מדינת ישראל.