מתן תורה לעם ישראל היא נקודת מהפך היסטורית בין התקופה בה נמנענו מלקלקל לבין התקופה בה נעשינו שותפים של הקב"ה בתיקון העולם.
האדם הראשון שברא אלוקים, היה מיוחד משאר כל נפש החיה הרומשת על הארץ בכך שהיתה לו בחירה חופשית. אך תכונה זו היתה מוגבלת לבחירה להימנע מלעשות רע ולקלקל. כמאמר חז"ל: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".
על הפסוק בשיר השירים "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" דורשים חז"ל: "ביום חתונתו זו מתן תורה". הווה אומר, מעמד הר סיני אותו אנחנו מציינים בחג השבועות, הוא למעשה כריתת ברית הנישואין של עם ישראל עם רבונו של עולם ככלה הנישאת לבעלה ומתייחדת עמו.
על הקשר המיוחד והאינטימי שבין איש לאשתו אומר רב: "אישה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר (בישעיה) כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ". אישה קודם כניסתה לחופה וכריתת ברית עם בעלה היא בבחינת 'גולם'. לא חלילה במשמעות השגורה בשפה המדוברת של מישהי שהיא חסרת דעת, אלא במובן של גוף שלא נשלמה תבניתו.
לאחר שהתייחדה לראשונה עם בעלה, ייחוד זה עושה אותה 'כלי' המאפשר לקבל בתוכו פירות. קודם לכן לא יכלה האישה ללדת ולא יכלה להניב 'פירות', ואילו עתה לאחר שנתייחדה עם בעלה, יש משמעות לקשר מיוחד ואינטימי זה, דרכו היא יכולה לפעול ולהניב בו 'פירות' ולהביא חיים לעולם.
כך בדיוק בא לידי ביטוי הקשר המיוחד והאינטימי בין בורא העולם לעם ישראל, וכדברי הנביא 'בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ'. הקב"ה ביום חתונתו איתנו במעמד הר סיני ובנתינת התורה עשה את עם ישראל ל'כלי', הנותן משמעות למעשיו וליכולת שלו לעשות 'פירות'.
אם קודם מתן תורה, נמשל עם ישראל ל'גולם' בו כל משמעות הבחירה שלו היא ההימנעות מלקלקל, כי מעשיו לא פעלו ועשו פירות, לאחר מתן תורה, הפכנו ל'כלי' המקבל משמעות לכל מעשה ומעשה שאנו עושים, כמקיימים את רצון ה' ומופיעים אותו בעולם.
רעיון זה מבטאים חז"ל במאמרם 'גדול המצוּוה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה'. לכאורה ההיגיון חושב בדיוק הפוך. אדם שמתנדב בארגון כלשהו, יחשב ל'גדול' יותר ונעריך אותו יותר ממי שעובד ומקבל משכורת חודשית על עבודתו, שהרי המתנדב עושה את עבודתו ללא תמורה. מדוע אפוא לדעת חז"ל 'גדול' דוקא זה המצווה?
התשובה לכך היא, שמי שאינו מצווה (כמעמדם של ישראל לפני מתן תורה) אין פעולותיו נושאות פרי ואין בהם כדי להשפיע בעולם. לעומת המצווה (לאחר מתן תורה) ועושה, שפעולותיו עושות פרי ומשפיעות בעולם.
בחג מתן תורה הבא עלינו לטובה, נתבונן בכך שלכל אחת ואחד מאיתנו יש יכולת בכל מחשבה, דיבור או מעשה שלנו, לפעול פעולות בעולמות העליונים ולהשפיע מהם שפע רב בעולם. לצד זכות עצומה זו מעצם היותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש, נבין את גודל האחריות ועוצמת ההשפעה שניתנה לנו עם קבלת התורה, ניתן דעתנו שלא נקלקל, ונשתדל גם בימים שאחרי חג השבועות, להיות מודעים לכך ולבחור לעשות הישר והטוב.
