מה הקשר שלנו לרעידות האדמה בטורקיה מלבד משלחת 'ענפי זית'?
מסופר על סוחר יהודי מסין, שבאחת מנסיעות עסקיו עבר דרך העיירה ראדין לביקור אצל ה'חפץ חיים'. החפץ חיים התעניין מאוד במה שקורה בסין. הסוחר סיפר על הקהילה היהודית בסין, והחפץ חיים המשיך להתעניין במה עוסקים העיתונים בסין. הסוחר עדכן, שסכר גדול בסין קרס וגרם לטביעתם של אלפי בני אדם בסין. כששמע זאת החפץ חיים, הוא הזדעזע מאוד.
לפליאתו של הסוחר היהודי, מדוע החפץ חיים מתעניין ועוד מזדעזע ממותם של סינים רבים, השיב לו החפץ חיים. לו היית רואה אדם שעומד בכיכר העיר בוורשא – עיר שרובה גויים ומעט מאוד יהודים, והיה נואם שם ביידיש, אל מי לדעתך היה אותו אדם מדבר? אל הגויים בוורשא או אל היהודים? "אל היהודים" ענה הסוחר, "כי רק הם מבינים יידיש".
בדיוק כך, השיב החפץ חיים. כאשר אלפי סינים טובעים במים הקב"ה הוא זה ש'מדבר', ואל מי מדבר הקב"ה? אל מי ששומע אותו ומי שמבין את שפתו. וגם אם הדיבור יוצא מסין, הקב"ה מדבר אלינו – עם ישראל.
כשרוח סערה עושה דברו של בורא העולם, הרי זה כי הקב"ה מדבר ומעביר מסר. וכאשר הקב"ה מעביר מסר הוא לא מעביר אותו למי שאינו יודע שהוא קיים או שאינו מבין את דיבורו. כשהקב"ה מדבר ב'יידיש', גם אם הדיבור בסין ועל אחת כמה וכמה כשהוא יוצא מטורקיה הקרובה לישראל, הוא מדבר בראש ובראשונה אלינו – עם ישראל.
עלינו להקשיב לדיבורו של הקב"ה אלינו ולנסות להבין מה המסר שהקב"ה מעביר לנו ומה הוא מבקש מאיתנו?
דרך אחת היא לשלוח את משלחת 'ענפי זית', אנשי חסד שבמסירות נפשם מקדשים שם ה' בעולם, מרבים כבודם ומעלים קרנם של ישראל, ועושים בכך נחת רוח גדולה לה'.
אך אם נסתפק רק במשלחת שתייצג אותנו, הרי שהחטאנו את המטרה ואטמנו את אוזנינו וליבנו מלהקשיב למסר. הקריאה של ה' אינה רק לאנשי החילוץ וההצלה, היא לכל אחת ואחד מאיתנו. "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב (אלו הנשים) וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל … אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם".
תפקידנו לראות ולהתבונן כי הקב"ה מדבר איתנו, לא רק במעמד הר סיני, אלא 'בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה'.
התורה מלמדת אותנו מהם טוב ורע, מוסר ודרך ארץ, ערכים של נתינה ובן אדם לחברו ומהם היעדים המשמעותיים שלנו בחיים. התורה היא סרגל הערכים והמצפן שלנו.
הקב"ה בקולו מטורקיה וממקומות נוספים בעולם, קורא לנו לעצור מידי פעם את שטף החיים ולהתבונן היכן אנו עומדים ביחס לסרגל התורה. ואם גילינו שמכֹּח ההרגל וטרדות החיים לא שמנו לב שסטינו מידי, זה הזמן לחזור למסלול ולצעוד במסילת הישרים.
