בספרות המדעית ניתן למצוא הגדרות רבות למושג 'חוסן' על מרכיביו השונים, אך משום מה נעלם מהם המרכיב החשוב והמשמעותי ביותר – האמוני.

אנחנו שומעים רבות את המושג 'חוסן נפשי' (Resilience), קצת פחות בעתות שגרה והרבה מאוד בעתות חירום. כמדומה, שאין אחד שלא שמע או נפגש עם מושג זה במהלך חייו.

למרות שהוא כל כך נפוץ, הגדרות רבות לו, ומרכיביו רבים. דא עקא, שברוב ככל אלו לא נמצא את המרכיב המהותי והמשמעותי מכולם – המרכיב האמוני.

אחת הנקודות המשמעותיות הגורמות לנו חרדות וטראומה בכלל ובימים אלה בפרט, היא תחושת חוסר האונים הנובעת מהתחושה בה אנו לא יכולים לשלוט במצב או ליתר דיוק בתוצאות שלו. כשתוצאות המצב הן לא לרוחנו ולא כפי שתכננו, ואין לאל ידנו להושיע כפי שהיינו רוצים, אנחנו בתחושה של חוסר שליטה המביאה לחוסר אונים וחוסר ביטחון, ולפגיעה בחוסן האישי והקהילתי שלנו.

מכאן, שכל הגדרה שהיא שניתן למונח 'חוסן', לא תועיל לנו בהשבת תחושת הביטחון והיציאה המלאה מחוסר האונים, כי בשורה התחתונה, אין לנו שליטה במבחן התוצאה.

ההבנה שבכל מה שנעשה, הן ברמה האישית והן ברמה הקהילתית או הלאומית, יש לנו 'שותף', ולכל אחד תפקיד על החצי שלו ב'עסק' המשותף, ולא נחרוג מהחצי שלנו וניקח אחריות על החצי של השותף שלנו, תסייע לנו להוציא אל הפועל את יכולת החוסן הטמונה בנו ותעביר אותנו ממצב של חוסר אונים, למצב של תפקוד יעיל ומועיל, לנו ולאחרים.

מבחן התוצאה אינו שלנו, הוא של בורא העולם, שאין במציאות שום כח מלבד רצונו יתברך. 'וידעת היום (חידוד תובנה זו) והשבות אל לבבך (הפנמתה – ולא מן השפה אל החוץ בלבד) כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד!'.

כל שבאפשרותי הוא להשתדל ולהתנהג באופן אחראי על החלק שלי ובמה שיש ביכולתי לעשות, אך עלי לדעת לשחרר את האחריות מהחלק שלא בשליטתי אלא הוא תפקידו של שותפי – בורא העולם. חוסר האונים צף ועולה בו ברגע שאני עובר גבול זה, ובכוחי ועוצם ידי משלה את עצמי שיש לי יכולת להשפיע על חלקו של שותפי ואני לוקח את האחריות גם על מה שלא שייך לי.

אני חלילה לא מתעלם מתפקידי ולוקח עליו 100% אחריות, אבל רק על 50% מהתמונה הכוללת – שהוא החלק שלי, את ה 50% הנותרים עלי להשאיר לרבונו של עולם האחראי על מבחן התוצאה ולסמוך עליו, שכל מה שהוא עושה הוא לטובה גם אם מבחן התוצאה, בראייה הצרה שלי, אינו לרוחי.

הבחירה שלי לשחרר באופן מוחלט את השליטה על ה 50% שאינם שלי, תאפשר לי לצאת מחוסר האונים בו אני נמצא, ולפעול מתוך חוסן אמיתי – להשתמש במשאבים הנפשיים הקיימים בי באופן יעיל ומותאם למצב ואף לסייע לאחרים, ולקחת 100% אחריות על מה שכן ביכולתי לעשות, ולא לדעוך ממה שאין לי שליטה בו.

נזכה בעזרת ה' להפנים תובנה זו וליישם אותה בתקופה הקשה אותה אנו עוברים כעת (וגם לאחריה), כך נוכל לנתב את הכוחות הגדולים שה' חנן אותנו לעזור לעצמנו כדי שנוכל לעזור ולסייע לסביבתנו.

ויהי רצון מלפני ה' הטוב והמטיב, שישלח מזור לכל תחלואינו שבגופנו ונפשנו, ינחמנו ויבשר לנו בשורות טובות בשוב בנים לגבולם אל חיק משפחותיהם, ילחם את לוחמנו ויאמר די לצרותינו.