הדרך הטובה ביותר לחנך את הנער היא להפסיק 'לחנך' אותו לחיצוניות, ולהתחיל לכוון ולהדריך אותו לפעול מתוך הערכה עצמית והנעה פנימית.
שלמה המלך לימד אותנו "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים". די להתבונן מהצד בתינוק שזה עתה נולד ובתהליך גדילתו להבין, שהאדם מלידתו הוא טבעי וישר. התינוק ישן בנחת ובשלווה. הוא לא זקוק לגלולות שינה כדי להירדם או לתרופות הרגעה מהלחץ והדאגות הרבות שהעסיקו אותו במשך היום.
הילד יודע ליהנות מכל רגע בחיים וכל דבר אפילו הפעוט ביותר נראה לו מדהים ומעניין. ילד קטן מסוגל להתבונן שעות על נמלה ולעקוב אחריה, בהנאה גדולה ובהשתוממות מאחד מפלאי הבריאה.
הוא מאושר ושמח, ולא נותן לעבר לתסכל לו את ההווה או לדאגות העתיד לשתק אותו כבר עכשיו. הוא מרוכז כל כולו, חי והווה את הרגע בשלמותו.
הוא בעל יכולת מדהימה להסתגל לסביבות שונות בלי להתבכיין או לחשוש מה'לא נודע', ואם ימצא מקל לשחק בו, נגלה את הדמיון היצירתי שלו במשחק ארוך ומרתק כאביר שנלחם בחרבו נגד דרקונים מפחידים ומציל את העולם.
לאן נעלמו כל התכונות הטובות האלו עם הזמן?
מסתבר שה'חינוך' שהוא קיבל עם השנים, התובנות שהעבירו לו הוריו, הנורמות התרבותיות והחברתיות שהנחילה לו הסביבה, המסרים אותם ספג ממוסדות החינוך בהם למד, טפטפו וחלחלו עם הזמן עמוק בנפשו והרחיקו אותו מהתכונות הטבעיות הטובות עמן נולד.
מגיל קטן לימדו אותו הוריו להיות תלותי, תחילה בהם ואחר כך גם באחרים, ופחות לסמוך על עצמו. זה התחיל בכך שהתכונה הטבעית שלו לעצמאות שהתבטאה ברצונו לעשות הכל 'לבד', אט אט דוכאה בחששות שלנו כהורים. ילד שישמע תדיר את ההורים שלו צועקים לו להתרחק מהבריכה כי הוא יכול ליפול וזה מסוכן, לא ילמד לשחות…
כמובן שהתנהגות זו מצד ההורים נובעת מתוך דאגה אמיתית לשלום הילד, אך יחד עם זאת בזהירות המוגזמת, ובכך שכמעט כל דבר עשינו בשבילו כדי שחס וחלילה לא יקרה לו משהו או כדי להקל עליו ולעשות את הדברים עבורו, בלי שימת לב, גזלנו ממנו את עצמאותו והנחלנו לו מורשת של תלות באחרים.
הנורמות החברתיות לימדו את הנער להתאים את עצמו להגדרה כזו או אחרת ובכך לאבד את הייחודיות שלו ולהשוות את עצמו כל הזמן לאחרים, במקום לפתח הערכה עצמית פנימית בזכות עצמו.
בבית הספר הוא קיבל את המסר שלא כדאי לו לפתח ציפיות גבוהות מידי כדי שחלילה לא יתאכזב. בכך לימדנו אותו לא לשאוף גבוה מידי, לברוח מהתמודדות עם האתגרים ולפחד מהכשלונות הנובעים מהם.
לאורך כל שנותיו במסגרות הלימודיות השונות הוטמעה בו התובנה שהערכתו העצמית תלויה בגורמים חיצוניים כדוגמת ציונים, תעודות או תארי כבוד.
על כן הדרך הטובה ביותר לחנך את הנער היא להפסיק 'לחנך' אותו לחיצוניות, ולהתחיל לכוון ולהדריך אותו לפעול מתוך הנעה פנימית להכיר ולגלות את הכוחות הגדולים שיש בו, לקחת אחריות ולא להיות תלוי בגורמים חיצוניים בכל הנוגע לאושרו והערכתו העצמית.
נלמד אותו להכיר ביכולותיו וכשרונותיו, להעריך את עצמו ולפתח ציפיות גבוהות מעצמו, וכדי שלא יתאכזב נזכיר לו שמבחן התוצאה הוא לא בידיו. התהליך שהוא יעבור, בלקיחת האחריות על עצמו, לפעול מתוך שליטה והנעה פנימיים, להציב לעצמו יעדים משמעותיים, לחלום בגדול, לשאוף להגיע רחוק, להתמודד עם האתגרים שבדרך, לעבור משברים לקום מהם ולהתקדם קדימה, הוא הפרס החינוכי הגדול ביותר שהוא יכול לזכות בו, גם אם פה ושם במבחן התוצאה הוא לא השיג את מה שרצה.
