מספרים שאם יש לנו 'למה' ו'כח רצון' נוכל להשיג כל 'איך' שנרצה. אז מדוע אפוא, גם כשיש לנו אותם, למעלה מ 95% מאיתנו לא מצליח לעשות את השינוי שאנחנו כל כך רוצים?
מאמנים (מנטורים/קאוצ'רים) רבים נוהגים לצטט את המובא בשם פרדריך ניטשה (הוגה דעות גרמני), שמי שיש לו 'למה' יוכל לשאת כמעט כל 'איך'.
אם נשאל מישהו שרוצה להוריד במשקל, למה אתה רוצה בכך? תהיה לו תשובה, כמו למשל: כי אני רוצה להיראות חטוב יותר או כי נמאס לי מכאבי הבטן והכבדות שבעודף המשקל ועוד מגוון של 'למה'-ים.
ובכל זאת, למעלה מ 96% מהאנשים שפותחים במסע של דיאטה להורדת משקל עודף, בסופו של תהליך חוזרים לנקודת ההתחלה ולא מצליחים ליישם את ה'איך' למרות שהיה להם 'למה' ברור וחד.
למעשה כמעט לכולנו יש 'למה'. גם אם זה 'סתם כי בא לי', עדיין זה 'למה'. ובכל זאת רובנו לא מיישמים בפועל את ה'איך' או לחילופין מתחילים ודי מהר מתייאשים ונשארים במקום הנוח והרגיל שלנו.
למעשה הבעיה היא לא האם יש לנו 'למה' או לא, אלא באיכות ה'למה'.
אותם מאמנים מלמדים אותנו כי האדם נע על ציר שבין חיפוש עונג לבריחה מכאב.
אם נחזור לדוגמת הדיאטה, ה'למה' או הסיבות לכך שאני רוצה לפתוח בדיאטה הן 'כי אני רוצה להיראות חטוב יותר' (עונג) או 'כי נמאס לי מכאבי הבטן והכבדות' (כאב).
דא עקא, שציר זה הוא רדוד, ומניעים של חיפוש אחר עונג או בריחה מכאב הם מניעים חיצוניים.
מניע חיצוני אמנם קל לגייס, אך הוא לא מחזיק לאורך זמן ובודאי שאין בו כדי לסייע לנו להתמודד עם אתגרי הדרך הקשים. או במילים אחרות דרך קצרה שהיא ארוכה.
אם החלטתי לפתוח בתהליך של דיאטה כי חברי צחקו או העירו על הכרס שפיתחתי, זה (הבריחה מכאב) יהיה מניע חזק מאוד, שיגרום לי כבר מחר בבוקר להחליט לפתוח בדיאטה. אבל זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן, ויהיה לי מאוד קשה לעמוד מול הקינוחים המתוקים שמוגשים בסוף החתונה, ולהתאפק כשאני עובר ליד חנות השאוורמה שאני כל כך אוהב וכל כך רגיל לבקר…
דיאטה זו כמובן רק דוגמא, את העיקרון ניתן להשליך על כל נושא ותחום בו אני רוצה להשתנות באמת, כדוגמת עבודת המידות, עבודת ה', זוגיות, אורח חיים בריא, כושר גופני, לימודים ועוד… אני מניח שהבנתם את הרעיון.
זאת ועוד מוסיפים אותם מאמנים, אם רק יש לך כח רצון 'השמים הם הגבול' או בגרסתו האחרת 'אין דבר העומד בפני הרצון'.
האמנם?
אם תשאלו פעם מישהו שרוצה להשתנות בתחום מסויים, האם הוא באמת רוצה להשתנות? התשובה תהייה חיובית ומתלהבת. וגם אם תשאלו אותו עד כמה הוא רוצה מ 1-10 הוא יענה לכם 10! ושבעזרת ה' הפעם זו תהיה הדיאטה האחרונה שלו, באמת!!!
ולמרות כח הרצון הגדול הזה, לא היה צריך לעוף עד לשמים… כדי להיעצר בגבול שהגיע מהר מאוד.
שלא תבינו לא נכון, בלי 'למה' ו'כח רצון' לא נגיע לשום מקום בדיוק כמו שמכונית לא תיסע בלי מנוע ודלק.
הנקודה, כאמור לעיל, אינה ב'למה' והאם הוא קיים אלא באיכות שלו. כדי להחזיק מעמד לאורך זמן ולהתמודד עם אתגרי הדרך, צריך להתרומם מהציר הרדוד והחיצוני של עונג – כאב, אל מניע פנימי ומשמעותי הרבה יותר.
בניגוד למניע חיצוני, מניע פנימי אמנם קשה לגייס אך הוא מחזיק לאורך זמן ויש בו כדי לסייע לנו להתמודד עם אתגרי הדרך הקשים. או במילים אחרות דרך ארוכה שהיא קצרה.
הרב קוק זצ"ל מלמד אותנו "כל זמן שאדם שקוע בפרטיותו, בהנאותיו היחידיות מצד חושיו המוגשמים והמוגבלים, אז מדת הטוב והרע מצומצמות אצלו רק כפי הנוגע לעצמו ובשרו. אמנם כשיתעלה למצב שכלי, לאהוב את אשר השכל הטהור והיושר האמיתי נותן, וימצא זאת בנפשו כשיהיה באמת דורש את אלוקים ופונה בכל לבבו את ההשכלה הטהורה. אז ימצא כי האהבה והעונג אינם ראויים כלל שיהיו לו מוגבלים רק ביחס לנפשו ולחוג הקרוב לו, כי אם כגבור ירוץ אורח שכלו להיות מודד את כל חפצו לפי ערך הכלל כולו… והאיש שהתנשא ברוחו לאהבת השכל והיושר האמיתי הוא יתענג, כי במה שנוגע לעצמיותו הפרטית יש לו מצב של הפסד ורעה".
ובקיצור, 'למה' שעסוק באינטרסים המצומצמים (עונג – כאב) שלי או כמו שהמאמנים אוהבים להגדיר 'הגשמה עצמית', הוא לא ה'למה' הרצוי. הרב, כמבאר את הדרכת חז"ל – חכמי הנפש האמיתיים, מבקש להעלות אותנו לדרגה מרוממת יותר בה ה'למה' שלי הוא התכווננות (סנכרון) עם המגמה האלוקית של עולם שכולו טוב, או כהגדרת הזוהר הקדוש 'איזהו חסיד – זה המתחסד עם קונו'.
כאשר המנוע המניע אותי הוא הרצון להיות שותף לתהליך האלוקי – שהוא גדול וענק והרבה מעבר למה שקשור להנאות המצומצמות שלי (הגם שגם אני – הפרטי חלק מאותו טוב כללי, אך זה לא המיקוד של ה'למה' שלי), אזי ה'למה' שלי הופך מחיצוני לפנימי, ובזה הוא עוצמתי יותר ומאפשר לי להחזיק לאורך זמן ולהתמודד עם אתגרי הדרך הקשים.
אם בכל פעם שארצה ואשאף להיות טוב יותר בתחום מסויים (או באופן כללי בכל צעד בחיים שלי), אחבר את הרצון והשאיפה לטוב האלוקי, לא כדי להגשים את עצמי, אלא כדי לתרום את חלקי להאצת תהליך גאולת השכינה מגלותה, ולקירוב היקום כולו ליעדו הטוב, בכך אהפוך את ה'למה' שלי לפנימי ועוצמתי.
'למה' כזה קשה מאוד מאוד לגייס, אך ככל שאהיה מאומן בכך, אצליח לעשות שינוי אמיתי ומהותי ועל הדרך להוסיף טוב לעולם…
כח רצון כמו מיכל הדלק, מתמעט ככל שהנסיעה מתארכת. לשם כך נועדו תחנות הדלק – לתדלוק מחודש. אם אחזור (מידי יום או לפחות בכל פעם שארגיש שכח הרצון שלי נחלש) ואחדד לעצמי את ה'למה', ואהיה מודע לו 24/7, יש סיכוי שאוכל להשיג את ה'איך' שאני רוצה.
אין ערובה להצלחה (זוכרים, מבחן התוצאה לא בשליטתי, ובכלל לא כל 'חלום' הוא באמת טוב בשבילי ותואם לכשרונות ולמסוגלות שלי) אבל ללא חזרה (הפנמה) והתמדה (מודעות) הסיכוי (לשינוי אמיתי לאורך זמן) שואף לאפס.
'האויב של הטוב הוא הטוב ביותר' אומר הפתגם. אל תחכו לרגע המושלם, פשוט קפצו למים, ואחרי המעשים ימשכו הלבבות…
ואם לא עכשיו, אימתי?
