יש אנשים שאין להם כלום אבל יש להם הכל, וישנם אנשים שיש להם הכל אך אין להם כלום כי הם טרודים במה שאין להם במקום לשמוח במה שיש להם.
אלוקים מאפשר לאדם הראשון לאכול מכל עץ הגן, אך מצוה עליו שלא לאכול מעץ אחד, ומזהיר אותו שביום שיאכל מהעץ האסור ימות.
ואנו שואלים, מה ראה אלוקים למנוע אכילה מעץ אחד, הרי היו שפע של עצי פרי טעימים ומתוקים, מה עניינו של עץ הדעת שאסור לאכול ממנו?
זאת ועוד, הרי בניגוד לאזהרה של אלוקים, אדם לא מת מאכילת עץ הדעת, האמנם אזהרה זו חלילה התבררה כלא נכונה?
התשובה לשתי השאלות, אחת היא.
אלוקים מלמד את אותנו לשמוח במה שיש לנו. כאשר האדם לא מסוגל ליהנות מהשפע הרב של גן עדן, רק מהסיבה שיש עץ אחד שאסור לו לאכול ממנו, זה ממית את החיות האמיתית מחייו. הוא לא מאפשר לעצמו ליהנות מהטוב שיש לו כי הוא עסוק כל הזמן במה שאין לו.
יש אנשים שאין להם כלום אבל יש להם הכל, וישנם אנשים שיש להם הכל אך אין להם כלום כי הם משקיעים אנרגיות מיותרות במה שאין להם.
לא בכדי מזהיר אלוקים את האדם שביום בו הוא יאכל מהעץ שאסר עליו הוא ימות. כל אחד מאיתנו שאינו שמח בחלקו שנתן לו אלוקים, חי ללא שלווה פנימית והוא נחשב 'מת' כי אין בו חיות ושמחה אמיתית.
אדם מפתח מחלות לא ממה שהוא אוכל אלא ממה שאוכל אותו. אין לו את מה שהוא רוצה, מפני שהוא לא רוצה את מה שיש לו. הוא אינו שמח בחלקו והוא עני הנחשב למת.
אדם שמבטו חיצוני והוא עסוק תדיר בהשוואת עצמו לאחרים, הן בעניינים רוחניים והן בכל הנוגע לרכוש החומרי של השני, גורם לעצמו תחושות לא נעימות, רגשות קנאה, מאמלל את עצמו וחי בתסכול רב.
בעשותו כן הוא מעביר את מרכז השליטה שלו ממנו אל אותם אנשים שהוא משווה את עצמו אליהם. אם מה שיש לחברו מעורר אצלו רגשות קנאה, משמעות הדבר שלא הוא זה ששולט ברגשותיו, אלא חברו. בכל פעם שחברו ישיג משהו שלו אין, זה ישפיע באופן ישיר על תחושות התסכול שלו, ובכך יאפשר לאחר או יותר גרוע לרכושו של האחר לשלוט בו ולשעבד אותו.
אדם שלוקח אחריות על מרכז השליטה שלו והוא שולט בעולמו הפנימי, במקום להתמקד במה שאין לו ובמה שאינו יכול להשיג, בוחר לשאול את עצמו מה הוא יכול לעשות כדי לקדם את עצמו ולהצליח להשיג את יעדיו.
פעמים רבות ההשוואה נעשית על ידי הסביבה החיצונית, שמשווה את האדם או מצפה ממנו 'ללכת בתלם' ולהיות 'כמו כולם'. הורה שמשווה את בנו לילד של השכנים, מלמד בכך את בנו שהערכתו העצמית אינה תלויה בו אלא באופן בו אחרים מעריכים אותו. ילד זה לא ילמד לקחת אחריות ולהניע את עצמו מתוך שליטה פנימית, אלא כפי מה שאחרים מצפים ממנו ומגדירים לו.
בחֶברָה בה אנו חיים, מקובל לייצג כל תופעה ונורמה בהתפלגות 'נורמלית' כדוגמת מבחנים ארציים או אקדמאיים מוטי תרבות, המגדירים את אמת המידה ה'נורמלית', ומי שלא נכנס ל'שבלונה' הוא חריג ושונה. תופעות אלו נובעות מכך שמבנה האישיות, השאיפות ותפיסת העולם שלך מוכתבים על ידי גורמים חיצוניים שקבעו עבורך האם אתה נחשב ל'נורמלי' או לא, ובכלל זה דרגת ה'חכמה' והאינטליגנציה שלך. כאשר אמות המידה האלו מכתיבות את תחושותיך, הרגשותיך וההערכה שלך כלפי עצמך, הרי שבזה את מאפשר להם לשלוט בך.
אדם שמרכז השליטה שלו פנימי, לא מאפשר להכניס אותו להגדרות 'נורמליות' חיצוניות. מי קבע שאם אני לא עובר את המבחן הארצי אני לא 'חכם'? ישנם סוגים רבים ומגוונים של 'חכמות': חכמת חיים, אינטליגנציה רגשית ועוד, בהם אדם יכול להיות מוכשר ומוצלח מאוד יותר ממי שקיבל ציון גבוה במבחן פסיכומטרי כזה או אחר והוא מופנם ובעל הערכה עצמית ואינטליגנציה רגשית נמוכים מאוד.
זאת ועוד, 'מוצלח' הוא מושג יחסי. אני יכול להיות מוצלח בתחום אחד שהשני לא טוב בו, ולהיפך. האם ניתן לומר על תלמיד שהוא מוכשר מאוד במתמטיקה שהוא 'מוצלח' יותר מתלמיד בעל כשרון מוסיקלי נפלא?
מה שהופך אותי לפחות מוצלח הן אך ורק המחשבות שלי והתווית שהדבקתי לעצמי, שגורמות לי להשוות את עצמי לאחרים, ובכך לבחור לאבד את מרכז השליטה שלי ואת הערכתי העצמית ולהפוך את עצמי ממוצלח ללא יוצלח.
נְפתח עין טובה כלפי עצמנו, נתמקד בכוחות הגדולים והכשרונות המיוחדים שאלוקים חנן אותנו, נשמח בחלקנו ונתרכז בעולם הפנימי שלנו, ובעזרת ה' נוציא אותם אל הפועל מתוך שלווה פנימית וחיות אמיתית.