בכוחן של מילים לעצב אט אט תודעה, המשפיעה על תפיסת עולמנו והתנהגותנו. מוּדעות לכך תסייע לנו לשים לב למכשול ההולך ונרקם והופך לחלק מה'טבע' שלנו.
למילים יש עוצמה רבה, 'חיים ומוות ביד הלשון'.
כשהמילים בוטות וחריפות, קל לנו להישמר מהן ולא לאפשר להן להשפיע עלינו.
ברם, ישנן מילים שכשלעצמן אין הן מזיקות, אך מטרתן הוא שינוי איטי וסמוי של התודעה שלנו, אשר תשפיע עם הזמן על תפיסת העולם שלנו והתנהגותנו.
דוגמא אחת היא הביטוי 'טיפולי המרה', שקיבל משמעות שלילית ואף הופך את הטיפול העונה להגדרה זו כלא חוקי.
אם נתבונן במילה 'המרה', הרי שמשמעותה החלפה. אנו פוגשים מילה זו בתורה בהקשר של החלפת דבר טוב ברע או רע בטוב "לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ".
לכאורה כל טיפול הינו למעשה 'המרה'.
אישה נכנסת לקליניקה של הקוסמטיקאית עם ציפורניים שבורות ולאחר טיפול יוצאת משם עם ציפורניים מתוקנות. פצוע נכנס לחדר הטיפולים של הרופא ויוצא משם חבוש או עם תרופה לרפואתו. כך גם כעסן שנכנס לטיפול פסיכולוגי ומצפה לצאת ממנו אחרת – רגוע יותר, וזוג הפונים לטיפול זוגי ומצפים שבצאתם ממנו הזוגיות שלהם תוחלף באחרת – מאושרת יותר.
מה השתנה אפוא כאשר מדובר בגבר או אישה שיש להם משיכה לבני מינם הבאים לקבל טיפול? מדוע במקרה זה מצפים מהמטפל, שהנכנסים אליו יצאו בדיוק אותו דבר וללא שינוי לאחר שהם יוצאים ממנו?
כל בר דעת מבין, שכאשר מטופל נכנס אל המטפל הוא מבקש לבצע 'המרה' באישיותו או התנהגותו מרע לטוב, לתקן את מה שחלש או רע בו, לחזקו ולהפוך אותו לטוב יותר. אז מה אפוא מסתתר מאחורי הביטוי 'טיפולי המרה' בהקשר לנטייה המינית של המטופל שהופך אותו לשלילי?
אין זאת אלא עיצוב תודעה סמוי שמרמז לנו שלמעשה בנטייה ומשיכה מינית לאותו מין אין טוב ורע, ולכן אסור לדבר על 'המרה'. כשמושגי הטוב והרע ברורים, ההמרה – מרע לטוב, היא נכונה ורצויה. אך כשרוצים לטשטש הגדרה זו בכל הנוגע לנטיות המיניות של הגבר או האישה, המילה 'המרה' היא מסוכנת, כי היא מרמזת על כך, שנטייה אחת היא טובה, נורמלית ובריאה לעומת נטייה אחרת שהיא ההיפך.
הנה לנו בשקט בשקט ובלי שנזדעזע, מחלחל הביטוי 'טיפולי המרה' לתודעתנו, במטרה לטשטש את הגבול בין טוב לרע ובין בריא לחולה, ולהביא לשינוי תפיסה בה פתאום נגלה שבעצם הטיפולים (ברמה העקרונית, בלי להתייחס לטיפול כזה או אחר) לא רק שהם לא נכונים אלא הם גם מזיקים, ולהימשך לאותו מין זה בעצם משהו טבעי ואולי גם טוב.
באופן דומה מנסה המילה 'הדתה' לעצב את תפיסת עולמנו דרך השפעה על תודעתנו.
כשאיש או אישה נכנסים לחנות 'הלבשה' הם מצפים שיציעו להם בגדים שיתאימו להם, ואם הם גם ימצאו חן בעיניהם יתכן והם גם ירכשו אותם.
כך גם כשאדם נכנס לחנות 'הנעלה' או למסעדה המציעה שירותי 'הסעדה' ומספקת מנות טעימות ללקוחותיה.
הכל טוב ויפה, עד שמגיעים למילה 'הדתה'. במקום מילה תמימה המציעה שירותים, שיעורים, תובנות או עצות טובות שמקורן בדת, מילה זו הפכה פתאום לגסה, ומי שמעיז לומר כמה דברי חכמה מהמקורות, כבר מואשם ב'הדתה'.
מה השתנה פתאום? האם מישהו רוצה לעצב את תודעתנו בשקט בלי שנרגיש, ולהציע אג'נדה חדשה בה דת זה שירות לא לגיטימי?
מדוע בחנות 'הלבשה' ניתן למכור בגדים ממש לא צנועים, מכוערים או בצבעים מזעזעים ולהשאיר את הבחירה של הקונה להחליט מה מתאים לו ומה לא? ואילו ב'הדתה' המוצרים פסולים. ומה עם הקרדיט לרוכש שידע להחליט מה הוא רוצה לרכוש ומה לא? כאן הבחירה כבר לא מתאפשרת, כי זה נוגד חלילה את עיצוב התודעה האיטי והסמוי שרוצה לנתק אותנו מהמקורות שלנו, שחלילה לא נטעם ונראה 'כי טוב'.
אני מניח שכבר הבנתם את הקשר ל'ממשלת השינוי' (שבכותרת) ואין צורך להכביר במילים.
הדוגמאות הנזכרות הן דוגמאות 'מתוקשרות', לכן קל יותר לשים לב אליהן ולשינוי התודעתי וההתנהגותי שהן יוצרות. האמת היא שזה ממש לא נגמר בהן ובלי לשים לב אנו נלכדים במלכודת זו מידי יום ביומו, ולא שמים לב למילים שיוצאות מפינו שנים רבות מתוך הרגל וללא תשומת לב למשמעות ולשינוי התודעה וההתנהגות שהן יוצרות.
ישנן דוגמאות רבות אך נסתפק באחת או שתיים, ואידך זיל גמור… במטרה להיות מודעים למה שאנחנו אומרים, וכיצד זה משפיע על תפיסת עולמנו והתנהגותנו, ולעבור ממצב אוטומטי למצב בו אנחנו בוחרים במודע מה וכיצד אנחנו מוציאים מפינו.
'מדוע הרבצת לו?', שואל המורה את תלמידו. 'כי הוא הדליק אותי!'. 'מדוע כעסת ושברת לו את הצעצוע?' שואל ההורה את ילדו. 'כי הוא עצבן אותי!'.
שמתם לב מה קורה פה? תשובות כאלה והדומות להן יוצאות מפינו מידי יום בלי שנשים לב למשמעותן, וכיצד הן משפיעות על תודעתנו והתנהגותנו.
כשאני אומר התעצבנתי או כעסתי כי הוא עצבן או הדליק אותי, מחלחלת לה בלי שנרגיש תפיסת עולם בה אני למעשה לא ממש אחראי על עולמי הפנימי והרגשי, ומי שאחראי לו זו הסביבה החיצונית. כל מי שירצה לנהל את עולמי הפנימי – רגשי ודרכו את התנהגותי, פשוט 'ילחץ על הכפתור בשלט' ויאמר מילה או יעשה 'פרצוף' שירגיזו אותי, ואני כמו רובוט או בובה על חוטים אגיב בהתאם.
כך בדיוק קורה כשאני נעלב כי 'העליבו אותי', ואני מתבייש כי 'ביישו אותי' ואני מרגיש על הפנים כי 'הרסו לי את היום…' או מקלל ומשתולל כי 'המטורף הזה חתך אותי בכביש…'
בפעם הבאה לפני שאתם מוציאים מילים באופן אוטומטי מהפה, ומאפשרים להן לעצב את תודעתכם והתנהגותכם, היו מודעים להן ולעוצמת השפעתן עליכם, ובחרו לכם מילים מעצימות יותר אשר יזכירו לכם כי יש לכם בחירה והשליטה בידיים שלכם.
כאשר מישהו יתעלם מכם במסדרון בית הספר (גם אם הוא לא באמת התכוון לכך אלא כי ניחנתם בכִּשרון קריאת מחשבותיו) או 'יזרוק' מילה שתפגע בכם בפני שאר חברי הכיתה, אל תברחו למקום שקט ותפגעו בעצמכם. אמרו לעצמכם מילה אחרת – מחזקת, והזכירו לעצמכם, כי למרות שמי שהתנהג כך הוא לא בסדר, יש לכם את האפשרות לבחור שלא לאפשר למילים הפוגעות לחדור לעולם הפנימי שלכם ולהשפיע לרעה על רגשותיכם והתנהגותכם.
אז במקום 'נעלבתי, כי הוא העליב אותי ולכן פגעתי בעצמי…' אמרו מעתה 'למרות הדברים הבאמת מעליבים, אני בוחר שלא לאפשר להם לחדור לעולמי הפנימי ולהשפיע עלי, ולכן אני ממש לא מתכוון להעניש את עצמי…'
החליפו מילים היוצרות תודעה של האשמה למילים היוצרות תפיסת עולם של לקיחת אחריות ושליטה, וכשהן תחלחלנה אט אט לתודעתכם, תרגישו את השלווה הפנימית שהן מייצרות ואת השינוי לטובה על רגשותיכם והתנהגותכם.
