חג החירות

ובחרת בחיים - אימון אישי, ייעוץ זוגי, הדרכה משפחתית והרצאות, מפת דרכים להצלחה ולזוגיות מאושרת, אימון לרווקים ולחתונה

כאשר נשתחרר מהשליטה במה שאין לנו שליטה, נזכה לחירות אמיתית.


התורה מזהירה אותנו מאכילת חמץ בפסח.

בשונה משאר איסורי האכילה, בחמץ אנחנו מוצאים הגבלות מיוחדות, כדוגמת לא יראה ולא ימצא. אין איסור לראות חזיר או בשר וחלב שהתבשלו יחד, מה שאין כן בחמץ.

גם בעונש החמירה התורה. חמץ עונשו בכרת לעומת שאר האיסורים הקשורים באכילה שעונשם מלקות.

חכמים אף הם החמירו בחמץ. בשונה משאר האיסורים, חמץ בפסח אסור אפילו במשהו, וחמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה ובהנאה.

מה יש בחמץ שהחמירו בו כל כך? סוף סוף, חמץ מורכב מקמח ומים וגם המצה אותה אנחנו אוכלים במהלך חג הפסח נאפית מקמח ומים!

ההבדל הוא בשאור שבעיסה, שהוא הגורם המחמיץ ומתפיח אותה. השאור מרמז על התפיסה של 'כוחי ועוצם ידי'. הכל מתחיל ונגמר אך ורק בי. לעומתה המצה מסמלת את הענווה וההכנעה למשהו שהוא מעלי ומעבר לכוחותיי ושליטתי.

אם אפוא החמץ כל כך גרוע ומסמל את הגאווה הלא ראויה, מדוע אנחנו אוכלים חמץ בכל השנה? להיות גאוותן זה דבר גרוע תמיד ולא רק בפסח.

הקב"ה מצווה אותנו לפתח ולשכלל את העולם. 'לא תוהו בראה, לשבת יצרה'. לחמץ יש תפקיד בהנעה שלנו להתפתח ולהתקדם. 'והנה טוב מאוד' דורשים חז"ל: טוב – זה יצר הטוב, מאוד – זה יצר הרע.

אדם שחי בהכנעה וענווה מזוייפת, לא זו בלבד שהוא כופר בטובתו של הקב"ה שנתן לו כוחות גדולים, הוא אף חוטא לתפקיד שייעד לו הבורא בפיתוח, שכלול וקידום העולם.

החמץ מלמד אותי, שעלי לקחת אחריות על מה שביכולתי לעשות ולשנות.

אולם, כאשר אני עובר את הגבול ולוקח אחריות על מה שלא בשליטתי, בזה מבטא את התפיסה שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

חג הפסח מעודד אותנו להתבונן, שעם הכוחות והכשרונות שיש לי עלי לזכור שיש בורא שמנהל את העולם. אני יכול ואף נדרש לקחת אחריות על מה שבשליטתי, אך מבחן התוצאה אינו בשליטתי, הוא של בורא העולם, ועלי לקבל זאת בהכנעה.

אותיות המילים מצה וחמץ דומות, מלבד האות ח' בחמץ והאות ה' במצה. באות ח' יש פתח אחד והוא מכוון למטה. הווה אומר, כל העולם בשליטתי והוא מנוהל אך ורק על ידי. באות ה' ישנו פתח נוסף למעלה, שמזכיר לי את ה'שותף' שלי – בורא העולם, שמנהל את המציאות ומוביל אותה.

בתקופה האחרונה שמענו רבות את המילה 'חוסן'. אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים חיים בחרדה ואינם מוציאים לפועל את יכולת החוסן שלהם היא, שהם מנסים לקחת אחריות על מה שלא בשליטתם. ככל שאני מנסה לקחת אחריות על חלקו של בורא העולם, כך אני באופן פרדוקסלי יותר חרד וחסר ביטחון.

כאשר אני נוסע ברכב למקום מסויים, ודואג לכל מה שבשליטתי: מיכל הדלק מלא, רישיון נהיגה ורכב בתוקף, המכונית מטופלת ותקינה… נסיעתי תהיה רגועה. אך ברגע שאתחיל לחשוב על מה שלא בשליטתי, האם חלילה ילד יקפוץ לכביש, אולי חלילה נהג שיכור יתנגש בי, גלגל המשאית שנוסעת לידי יתפוצץ, איך אמצא חניה באיזור העמוס אליו אני נוסע… כך תהפוך נסיעתי למלאה חרדות ולא נעימה.

חג החירות מלמד אותנו להיות בני חורין אמיתיים – לדעת להיכנע לבורא שמנהל באמת את העולם. אין המשמעות שאני פוטר את עצמי מלהשתדל או מתחמק מהאחריות שלי. אדרבה אני לוקח 100% אחריות על מה שבשליטתי, אבל משחרר 100% אחריות ממה שלא בשליטתי.

שבוע אחד בשנה עלינו להתבונן היטב בתובנה זו, שתמלא אותנו בצידה לדרך בכל השנה.

אם נהיה מודעים לה ונפעל על פיה במהלך כל השנה, אז נזכה לחירות אמיתית, לשמחה ולאביב לא רק בחג הפסח אלא בכל השנה כולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *