כאשר אחליף את סימן השאלה בסימן קריאה, ולא אשאל את עצמי האם אני רוצה להתחתן? אלא אומר לעצמי אני רוצה להתחתן! החלטיות זו תוביל למציאות בה אזכה להתחתן.
בדרך למציאת בן או בת זוג נדרשים הרווק או הרווקה לענות לעצמם על השאלה, עד כמה באמת אני רוצה להתחתן ומדוע?
תשובה לשאלות אלו תקדם מאוד את מציאת בן או בת הזוג.
כאשר אחליף את סימן השאלה בסימן קריאה, ולא אשאל את עצמי האם אני רוצה להתחתן? אלא אומר לעצמי אני רוצה להתחתן! החלטיות זו תוביל למציאות בה אזכה להתחתן.
מנגד, כאשר אני לא בטוח ברצון שלי להתחתן מסיבות כאלה ואחרות, אני משדר זאת לעצמי ולאחרים וזה יוצר מחסום בדרך שלי למצוא בן או בת זוג מתאימה, ולהחליט להתחתן.
גם מכונית יקרה מאוד לא תוכל לזוז מטר אחד ללא דלק, ובלא ששיחררנו את בלם היד. הדלק בהקשר זה הוא הרצון החזק שלי להתחתן, האמונה שלי ביכולותיי ובכך שאני מסוגל לשאת באחריות בניית בית בישראל, להקים משפחה ולקיים אותה, ובכך שאני אכן ראוי, בָּשל מספיק ומגיע לי להתחתן. כאשר אחד מהשלושה (רצון, אמונה שאני מסוגל ושאני אכן בָּשל וראוי לכך) אינו חזק דַיו, משמעות הדבר שמיכל הדלק שלי לא מספיק מלא כדי להניע אותי להתחתן.
את תפקיד 'בלם היד' מגלמים המחשבה, הדיבור והמעשה. גם אם אני אומר לעצמי שאני רוצה להתחתן, אך במחשבותיי אני משדר אחרת, כדוגמת חששות, חוסר אמון והערכה עצמית, אני 'מושך' בכך את 'בלם היד', וגם אם מיכל הדלק מלא ואני לוחץ בחוזקה על דוושת הגז, הרכב לא ינוע ולא אוכל להתקדם אל היעד – להתחתן. אם בכל פעם שאני מתכונן לפגישה עם בת זוג, אני מדמיין במחשבותיי איך היא נכשלת ולא יוצאת לפועל כמו שהייתי רוצה, אין פלא אפוא שמציאות כזו אכן נוצרת ואני יוצא מהפגישה במפח נפש.
דיבורים מזלזלים שלי על עצמי שמפחיתים מהדימוי והביטחון העצמי שלי, או מעשים שמבטאים תחושה שכזו, מהווים גם הם 'בלם' ו'חסם' המנוגד לרצוני ומבטלים אותו.
הרצון החזק, האמון שלי בכוחותיי ובכך שאני ראוי ומגיע לי להקים בית בישראל, בד בבד עם מחשבות, דיבורים ומעשים שמשדרים התאמה לרצון, יובילו יחד ובעזרת ה' ליעד הנכסף של הקמת בית, ועם עבודת המידות גם לאהבה אמיתית ולבניית זוגיות מאושרת.
טוב, למלא דלק ברכב אני יודע. כיצד ממלאים דלק ומפתחים את הרצון והמוטיבציה בהקשר של חתונה?
הגורם המשמעותי שיסייע בידי לקבל החלטה ברורה וחזקה בתוכי, שאני רוצה להתחתן! הוא תפיסת עולמי והבנתי את הערך המיוחד של החיים יחד בזוגיות – איש ואישה.
יש מי שהרצון להתחתן מוּנע מ'כאב' הנובע מבדידות, צורך בחום, במשענת, תמיכה נפשית או חומרית, חוסר נעימות מהסביבה החיצונית ועוד… ויש מי שהמניע שלו הוא 'עונג' הנובע מהיתרונות שב'טובים השניים מהאחד', בתחושה שהחיים בזוגיות יעצימו ויקדמו אותי או אף יהוו כלי ואמצעי לתיקון מידותיי.
מניעים אלה יכולים להיות חזקים מאוד, אך הם חיצוניים. ההבדל המשמעותי בין מניע פנימי לחיצוני, שזה האחרון הוא אמנם חזק בתחילת הדרך אך אין בו כדי להחזיק לאורך זמן, ובודאי שלא לסייע לי להתמודד עם האתגרים שבדרך. אין הכוונה רק לאתגרים שבמציאת בן או בת זוג אלא ביותר לאתגרים שאחרי החתונה – של חיי הזוגיות.
זאת ועוד, גישה הרואה את החיים הזוגיים כשותפות טכנית של איש ואישה תחת קורת גג אחת, יש בה כדי להחליש את עוצמת הרצון שלי להתחתן, ומכאן לקושי למצוא בן או בת זוג הדרך קצרה.
דוגמא מצויה לכך היא הרווקות המאוחרת. בחורה שרואה בחיי הזוגיות סוג של חברות או שותפות בלבד, עם כל היתרונות שבכך, תתקשה לקבל החלטה ברורה להתחתן, כי התשובה לשאלה הבסיסית האם ומדוע אני רוצה להתחתן לא תהיה נחרצת, והיא תתקשה להחליף את סימן השאלה בסימן קריאה.
ככל שהבחורה עצמאית, מסודרת מבחינה כלכלית, וחיי השגרה שלה לא מייצרים 'כאב' גדול במיוחד, כך היא תתקשה לשכנע את עצמה להתחתן. אדרבה, תהיות כדוגמת הצורך שלה להתפשר, לוותר על הנוחות להיות 'ציפור דרור' ולשלוט בזמנֵי ותחומי העניין והבילוי שלה, יגברו על ה'עלות' של להיות לבד או על ה'רווח' שבלחיות בשותפות. לא זו בלבד שמחשבות כאלו לא תהפוכנה את סימן השאלה – בשאלה האם היא רוצה להתחתן – לסימן קריאה, אלא הן רק תחזקנה אותו ותקשנה על ההחלטה והרצון להתחתן.
גם אם היא תאמר לעצמה ולחברותיה שהיא כן רוצה להתחתן, אמירה זו תהיה בבחינת מן השפה ולחוץ ולא תבוא מרצון חזק, ברור ואמיתי, וזה כמובן ישפיע על המציאות, יְקבע את מצבה ויקשה עליה למצוא בן זוג ולהחליט להתחתן.
התרבות בה אנו חיים, אשר מבליטה את החיצוניות וההתרכזות בעצמי, מערימה גם היא קשיים בתחום זה של מציאת בן או בת זוג ובניית זוגיות מאושרת. כאשר כל אחד מבני הזוג מרוכז בעצמו – בנוחות שלו, במימוש העצמי שלו או בהצלחתו האישית שתלויה לרוב בגורמים חיצוניים וחומריים, הוא יעדיף את חיי הרווקות מאשר חיים בזוגיות, אשר על פניהם הם גורם מפריע להתפתחות האישית.
רווקה תעדיף לפתח קריירה מקצועית – אישית מוצלחת, לפני שהיא נכנסת למחוייבות 'מגבילה' בבניית זוגיות והקמת משפחה. רווק יעדיף להתבסס כלכלית לפני שהוא מתחתן ולוקח אחריות על משפחתו. כך מוצאים את עצמם רווקים ורווקות, או בני זוג שנמצאים בקשר רציני תקופה ארוכה, בתחושה שאין מה למהר. אדרבה, 'כל העכבה לטובה', הואיל ומוסד הנישואין והקמת משפחה בתפיסה תרבותית שכזו, אינם אלא גורמים מעכבים ומפריעים, ודורשים 'מחיר' אישי שעלותו ותועלתו בשלב זה של החיים לא נראים מוצדקים.
הקידמה הטכנולוגית והרפואית המבורכת הוסיפה גורם נוסף לקושי זה. אם עד כה המניע של רווקים להתחתן היה הרצון להוליד ילדים, הרי שבמציאות היום ישנם פתרונות רפואיים להוליד ילדים בגיל מאוחר יותר וללא צורך בבן או בת זוג. ידיעה זו גם היא מחזקת את סימן השאלה ברצון האמיתי להתחתן, ומקשה על ההחלטה בפועל.
הגישה הנכונה אפוא היא לפעול מתוך מניע פנימי המתמקד בהבנת הערך המיוחד של החיים בזוגיות, שאינו רק מפלט מ'כאב' או אמצעי ל'עונג'.
חז"ל מלמדים "כל אדם שאין לו אישה אינו אדם". הווה אומר, החיים הזוגיים אינם חיי שותפות טכנית של איש ואישה תחת קורת גג אחת. הזוגיות בונה נדבך נוסף באישיות של כל אחד מבני הזוג והופכת אותם לאדם שלם. אין הכוונה שהנישואין הם אמצעי וכלי לצמיחה ולהעצמה אישית. אלא, השלימות הפנימית והרוחנית של האדם, היכולת שלו להגיע לדרגה של אהבת ה' אמיתית ודבקות שלימה בו יתברך, יכולים לבוא לידי ביטוי אך ורק דרך חיי הנישואין – באהבתו ובדבקותו באשתו.
כאשר אחדד לעצמי את התובנה, כשבחיי רווקות אני למעשה 'חצי' אדם, והמצב כעת הוא שחצי זה, מכורח המציאות, השלה את עצמו וייצר בעצמו תחושה של שלמות ושהוא אינו זקוק לחצי השני שישלים אותו, זה יעורר רצון פנימי למצוא את החצי השני שלי ויחד להשלים אחד את השניה, למציאות אחת שלימה.
החיבור הזוגי הוא לא אמצעי נוח או כלי לצמיחה וההעצמה האישית שלי, כי בזה אני הופך את החיבור לכמותי ומחטיא את מהותו האיכותי. כשהגישה היא כמותית ופרקטית, שיקולים זרים ונגיעות אישיות יקשו על הרצון, וממילא על מציאת בן הזוג ובניית הזוגיות. גישה בה הזוגיות היא מהותית ואיכותית, ובלעדיה אני במצב נפשי ורוחני חסר ולא שלם, תאפשר להתעלות על ה'עלות' וה'תועלת' החיצוניים, ולפתח רצון כן וברור למצוא ולבנות זוגיות אמיתית.