כדי להגיע לנקודת יעד שסימנתי לעצמי, עלי לבחור מסלול, למלא את מיכל הדלק, להתניע ולנסוע, וכשיש פקקים או מכשולים בדרך, לחשב מסלול מחדש ולהמשיך בנסיעה.
כל אחד מאיתנו הוא למעשה אוסף של הבחירות שלו, וכל אחד מאיתנו עומד במקום בו הוא נמצא כי זו בחירה שלו והוא בחר להיות שם. וכשם שבחרנו להיות שם, כך נוכל להיות בכל מקום אחר שנבחר, שהוא טוב יותר עבורנו.
כאשר אני מעוניין להגיע מהנקודה במפה בה נמצא המיקום הנוכחי שלי לנקודת יעד כלשהי, אני צריך לסמן את מסלול ההגעה ליעד. בדומה לכך, אם אני רוצה להתקדם למקום או למצב בו אליו מעוניין להגיע, עלי ליצור חזון – שהוא למעשה נקודת היעד.
החזון, לא חייב להיות משימת חיים שתציל את העולם. אפשר לנסח חזון אחד, או כמה במקביל, לנושאים מאוד נקודתיים ולזמנים קצרים. הרעיון העומד בכתיבת החזון הוא לתת מסגרת ברורה ומכוונת, בדיוק כמו מסלול הנסיעה במפת הדרכים.
את החזון לא מממשים ביום אחד. תפקידו להתוות את הדרך, הוא אור בקצה המנהרה. והחשוב ביותר הוא נותן משמעות, מחיה ומפיח רצון לקום ולעשות.
נקודה חשובה שצריך לשים לב אליה, היא המניע להשגת החזון. ההנעה הרצויה היא זו שנובעת מהרצון לצמוח ומשאיפה להגשמה עצמית, ולא רק כצורך לפתור בעיות ולתקן פגמים.
אם המניע הוא אגו, רצון להוכיח לאחרים, נקמה, קנאה וכיוצא באלה, האדם פועל מתוך חוסר איזון. אדם המונע מתוך איזון נפשי – פנימי, לא צריך את הסיבות החיצוניות והסביבתיות להניע אותו למימוש חזונו, הצבת החזון והרצון להשיגו הוא המניע כשלעצמו.
ההבדל המהותי בין האדם המאוזן לזה שפועל מתוך חוסר איזון הוא בהתמודדות עם הכישלון במימוש החזון. מי שחושב שישיג בהכרח כל יעד שיציב לעצמו, פועל מתוך תפיסת עולם של 'כוחי ועוצם ידי'. פעמים רבות, התוכנית האלוקית מכוונת אחרת.
אדם שפעל מתוך חוסר איזון, מרגיש שבמבחן התוצאה הוא נכשל, והכישלון מביא אותו לידי תסכול. לעומתו האדם המאוזן שמח בכך שידע להציב לעצמו מטרה ולתת כמעט הכל כדי להשיג אותה. הוא שמח בתהליך שעבר ושקידם אותו, ולא נופל ברוחו מכך שבמבחן התוצאה הוא לא השיג את מה שהוא חשב שזה טוב לו.
במאמרים הבאים נעסוק כיצד לכתוב חזון מעשי, להתמקד בדברים החשובים, לבנות סדר עדיפות נכון, למלא את מיכל הדלק ולהתחיל בנסיעה, לשמור על מוטיבציה גבוהה (או על מיכל דלק מלא) כדי להתמודד נכון עם האתגרים שיזדמנו לנו, לא להתייאש באמצע הדרך, ולהתמיד כל הדרך אל היעד.
