התיימרות בהישג של 100% הצלחה בבחינות הבגרות, לא זו בלבד שהיא אשליה, אלא יש בה מסר חינוכי מזיק.

מידי פעם אנו נפגשים עם מודעת ברכות ואיחולים לצוות חינוכי כזה או אחר על הישג לימודי מרשים של 100% הצלחה בבחינות הבגרות.

לא זו בלבד שמדובר באשליה, שהרי אף אחד לא טורח לספר לנו איזה ציון קיבלו התלמידים. גם אם כל התלמידים קיבלו 60 בבגרות עדיין אנו מדברים על 100% הצלחה. אלא יש בזה לדעתי מסר חינוכי שגוי ואף מזיק לתלמידים עצמם.

אפשר כמובן לדון את המאחלים לכף זכות, ולהניח שכוונתם ב 100% הצלחה לבטא את מאמציו והישגיו של הצוות החינוכי בהדרכת ועידוד התלמידים להציב להם משימה (במקרה זה תעודת בגרות) ולעמוד בה, ולא חשוב באיזה ציון…

אכן זו גישה והדרכה חינוכית ראויה לשמה! האם כך גם מבינים התלמידים את המסר? והאם המסרים היומיומיים לתלמידים כדוגמת "בלי תעודת בגרות לא תסתדרו בחיים…" תומכת בגישה זו? נראה שלא.

איזון נפשי – פנימי בו אנו דנים רבות לאחרונה, הוא כלי בעזרתו רוכש המתאמן בו את היכולת להניע את עצמו מבפנים ולא להיות מושפע מגורמים חיצוניים.

אחד מביטויים הרווחים לשליטה והנעה חיצוניים היא התחרותיות. מי שהנעתו אינה פנימית, בונה את ההערכה העצמית שלו בהשוואה לאחרים ולכן הוא מרגיש צורך תמידי להתחרות באחרים ולנצח אותם, ולהרגיש מוצלח יותר מהשני כדי להרגיש טוב עם עצמו.

תפיסת עולמו של אדם שהנעתו חיצונית היא, שניצחון תלוי בהבסת יריב חיצוני. לעומתו, מי שהנעתו פנימית והערכתו העצמית אינה נובעת מהצלחתו ביחס לאחרים, מבין שאי אפשר להביס את כולם כל הזמן, וכל אחד 'מנצח' בזמן מסויים ובתחום מסויים. ניצחון מבחינתו, הוא ההצלחה שלו באותו רגע, ובכך שהצליח להגשים את עצמו בכל פעם מחדש, ללא תלות באחרים או בצורך שמישהו אחר 'יפסיד' במקביל.

גם אם ברגע מסויים הוא נכשל, הוא מבין שאין בזה כדי להעיד עליו כ'לא יוצלח' או על אישיותו הכושלת, ובפעמים אחרות הוא כן יצליח לנצח ולהצליח, ללא קשר לכך שיש מישהו אותו הביס. בפרט שגם כישלון הוא סוג של ניצחון ממנו ניתן לצמוח ולהפיק תועלת לפעם הבאה.

אמנם 'קנאת סופרים תרבה חכמה', אך ההבדל בין קנאת סופרים לתחרותיות מזיקה הוא גדול. בעוד שקנאת סופרים מבורכת היא זו המדרבנת ויוצרת מוטיבציה לפעול ולהצליח, תחרותיות לעומתה, מעוררת רגשות שליליים של קנאה, השוואה לאחרים ורצון עז לנצח ולהביס אותם כדי להרגיש מוצלח.

אחת התופעות הנפוצות המעודדות תחרותיות שלילית והנעה חיצונית, היא מתן ציונים התולים את ההערכה העצמית שלי במשהו חיצוני. אין רע בשאיפה למצויינות, השאלה ממה היא נובעת? האם מתוך שאיפה פנימית להתקדם ולהשתפר ולמצות יותר את יכולותיי וכשרונותיי, או מרצון להיות יותר טוב מהשני כדי להרגיש טוב עם עצמי.

מורה שמוביל אווירת תחרותיות בכיתה, יגרום לכך שאמנם יהיו כמה תלמידים מצטיינים, אך האווירה הכללית תהיה רעה. אווירה זו תעודד רמאות והעתקות כדי לקבל ציון גבוה, וקנאה בין התלמידים במקום ללמדם לפרגן. לעומתו, מורה שיעודד שיתוף פעולה בכיתה במקום הישגים אישיים הנמדדים בציונים, יגרום לתוצאות טובות יותר אצל כלל התלמידים. התלמידים ילמדו להעריך את עצמם ביחס לעצמם ללא קשר להצלחת חבריהם, לסייע ולפרגן אחד לשני.

מערכת המעודדת ומתגמלת מוסדות חינוך בהם ישנה 100% הצלחה בבחינות הבגרות, מדרבנת הערכה חיצונית, תחרותיות, העתקה בבחינות, הקלות בבחינות ועד כדי תופעה של מורים שמסייעים לתלמיד בניסוח התשובות.

מערכת, שמעודדת הערכה עצמית פנימית שלא תלויה בציון חיצוני, שיתוף פעולה ופרגון, לא זו בלבד שתפתח בתלמידיה נפש בריאה, פנימית ומאוזנת אלא גם ברוב המקרים תפיק תוצר לוואי של 100% הצלחה בבחינות הבגרות, וגם אם לא, אין ספק שתהיה לה הצלחה של 100% בבגרות האמיתית – של חיים טובים ומאושרים יותר.