באופן פרדוקסלי, כשאין קו הפרדה בין בני הזוג נוצרים מתחים רבים בניהם, ודוקא קיומו של קו כזה יוצר בניהם חיבור.
החיים בזוגיות מזמנים אתגרים, שאם לא מתמודדים איתם נכון, גורמים מתחים רבים, הנובעים עד כמה שזה נשמע פרדוקסלי, מכך שאין 'קו הפרדה' בין בני הזוג אותו לא חוצים אלא באופן המותר בלבד.
כאשר אין בין בני הזוג קו (דמיוני) שמפריד בניהם או שקיים קו כזה אך חוצים אותו באופן אסור, זה גורם כאמור למתחים רבים בניהם. ציור קו הפרדה (דמיוני) וההקפדה שלא לעבור אותו אלא באופן המותר בלבד, יגרם לחיבור וירבה את האהבה בין בני הזוג.
מתי אפוא, מותר לחצות את קו ההפרדה? התשובה היא, אך ורק אם המעבר נעשה מתוך רצון והסכמה, כדוגמת בקשת עזרה מבן הזוג והזמנתו לעבור את הקו לצד שלי, או לצורך אמירת תודה או פרגון ובכך לעבור לצד שלו.
כאשר אני מתלונן בפני בת זוגתי, או חלילה פוגע בה או משפיל אותה, הרי שאני עובר בזה את קו ההפרדה באופן אסור. במקרה זה עלי לשים לב לכך ולחזור מהר מאוד לנתיב שלי.
אך אם אהפוך את התלונה לבקשה, ואבקש ממנה עזרה, המעבר יהיה מותר, כי הזמנתי אותה לתחומי במטרה לסייע לי.
בדומה לכך, אם אני נכנסת ל'ראש' של בן זוגי, עושה לו ניתוח פסיכואנליטי, שופטת אותו או נותנת לו ציונים, בכך אני עוברת באופן אסור את קו ההפרדה.
במקום זאת, אשאר בנתיב שלי ואתאר בפני בן זוגי את מה שאני מרגישה או חווה, ואם צריך גם מה אני מבקשת ממנו.
ניקח לדוגמא אישה שרואה את בעלה שחזר מהעבודה יושב על הספה ומתעסק בנייד שלו, כועסת עליו, מטיחה בו דברים ומתלוננת בפניו שאינו עוזר לה מספיק במטלות הבית, וגם מאבחנת אותו כפרזיט שממש לא אכפת לו ממנה ומהעומס בו היא נתונה, הרי שבכך היא חוצה את קו ההפרדה באופן אסור ומייצרת מתחים מיותרים.
טוב תעשה אותה אישה אם תקפיד לא לחצות את קו ההפרדה, אלא תישאר בנתיב שלה ותתאר לבעלה את הקושי שלה שנוצר מהעומס בו היא נמצאת ואת תחושת הבדידות שהיא חווה, ותבקש ממנו עזרה למשל במטלות הבית.
יתכן ובעלה יענה בחיוב לבקשתה, ויעבור את קו ההפרדה לתחום בו נמצאת האישה ויסייע לה במה שהיא צריכה. במקרה זה הבעל עובר את קו ההפרדה באופן המותר, כמענה להזמנה של אשתו לחצות אותו לכיוונה.
מה יקרה אם הבעל יסרב וימשיך להיות עסוק בעצמו? המשך כעסה של אשתו והדרישה שלה לעזרה בין אם זה בהפעלת מניפולציה, הטחת האשמות או מתן 'ציונים' לבעלה, רק יגביר את המתח, כי היא מנסה להכריח את בעלה לחצות את קו ההפרדה שלא בהסכמתו ורצונו. במקרה זה, אי חציית קו ההפרדה משמעו, כיבוד בחירתו של הבעל לומר 'לא'.
כמובן, האישה יכולה לבקש שוב, או לחילופין הבעל יכול להסביר לאשתו מדוע הוא לא יכול להיענות בחיוב לבקשתה (אני צריך רבע שעה של שקט נפשי) ולעלות פיתרון שיתן מענה לשניהם (השקט הנפשי שלו והקלה בעומס שלה) ולהציע שישמח לעזור לה בעוד רבע שעה…
יש מי שישאל 'מי קבע שמטלות הבית צריכות להיות על הכתפיים של האישה? ולמה היא צריכה לבקש עזרה מבעלה ולהמתין לו שיעבור את קו ההפרדה מרצונו לתחומה? הבית הוא תחומו לא פחות משל האישה!'
התשובה לכך פשוטה. אף אחד לא קבע זאת. אבל אם האישה החליטה שכרגע חשוב לה שמטלות הבית יטופלו, ההמלצה היא שהיא תדאג לכך באופן שהיא אינה עוברת את קו ההפרדה לנתיב של בעלה וגם לא מכריחה את בעלה לעבור אותו לצד שלה. חציית קו ההפרדה באופן האסור, ודאי לא יקדם את המטרה שלה אלא יגרור מתחים מיותרים.
האישה יכולה תמיד לבחור שהיא כרגע לא מתעסקת במטלות הבית, אלא בוחרת לשבת ברוגע ולהתעסק גם היא בנייד שלה. אך אם היא החליטה לבחור אחרת, לטובת האווירה הזוגית החיובית ולהגדלת הסיכוי שהיא תקבל מענה וסיוע למה שחשוב לה, מומלץ לה שלא תעבור את קו ההפרדה אלא רק באופן המותר.
נלמד לצייר קו הפרדה דמיוני ביננו, נקפיד כל אחד להישאר בנתיב שלו ונתמקד בתיאור ההרגשה, הכאב או הצורך שלנו, ולא נעבור את הקו בצורה של תלונה, שיפוטיות או דרישה, אלא נחליף אותם בבקשה והזמנה של השני לעבור אותו ברצון ובהסמכה.
אם במקום להאשים (חציית קו ההפרדה) ניקח אחריות על הצורך שלנו (שמירה על הנתיב שלנו) או נבקש עזרה (הזמנת השני לעבור לנתיב שלנו), באופן זה נהפוך את קו ההפרדה לקו מחבר, המייצר שיח מקדם ואווירה זוגית טובה ומאושרת.
כמובן, תמיד מותר ואף מומלץ לעבור את קו ההפרדה כדי לומר תודה, לפרגן, לחזק ולעודד.
