חוסן נפשי מפתחים בזמן של שגרה ולא במצבי חירום, בהם אנו נדרשים להיעזר בחוסן הנפשי שלנו. אז מה בכל זאת ניתן לעשות בימים אלה של שגרת מלחמה?
חוסן נפשי הוא למעשה היכולת שלנו לעשות שימוש במשאבים הנפשיים ובכוחות הפנימיים שהקב"ה חנן אותנו, כדי לפעול בצורה יעילה ומותאמת למצב בו אנו נמצאים, לא רק בשגרה אלא ובפרט במצבי דחק שבזמני חירום.
שכלול וחיזוק יכולת זו של החוסן צריכים להיעשות בזמן של שגרה. כאשר אנחנו במצב של חרדה או טראומה הנובעים מתחושת חוסר אונים, קשה לנו לעשות שימוש ביכולת החוסן הנפשית – פנימית שלנו, ולתפקד בצורה יעילה ומותאמת למצב הקשה בו אנו נמצאים (ושכנראה ימשיך לתקופה לא קצרה) בהתאם למה שאנחנו מצפים מעצמנו.
פרט או קהילה שלא עמלו על חיזוק יכולת החוסן בזמן של שגרה, יחוו בזמן חירום תחושה של חוסר אונים הנובע מכך שאין לנו שליטה במצב, ויוצר אצלנו תחושות של חרדה או טראומה, פגיעה ברציפות התפקודית שלנו ובמקרים חמורים יותר אף שיתוק.
מה ניתן בכל זאת לעשות, כדי לא להישאב למערבולת של חוסר האונים שהולך ומתגבר ומביא אותנו אט אט לחוסר תפקוד ושיתוק, ובמקום זאת לעורר את יכולת החוסן שלנו?
התרופה לחוסר האונים היא פעילות יעילה. ככל שאנו עסוקים בפעילות, ולמרות הקושי מכריחים את עצמנו להתמקד בה ופחות בדברים המגבירים אצלנו את תחושת חוסר האונים, כך תחושה זו של חוסר אונים ושיתוק תלך ותפחת, ובמקומה תבוא תחושה טובה של התמודדות יעילה. במקום לחוות משבר, נתמודד בהצלחה עם האתגר.
בשלב ראשון העשייה תתמקד בעצמנו, ובהדרגה. ככל שנרגיש שאנחנו מתפקדים בצורה יעילה וחוסר האונים אט אט נעלם, נוכל לעזור גם לאחרים, וכך גם נהיה פנויים להביא לידי ביטוי את החוסן הנפשי שלנו ואף לחזק יכולת זו.
נתבונן עם עצמנו מה יוצר אצלנו תחושה חזקה של חוסר אונים? האם חוסר שליטה במצב, כי התוצאות הן לא כפי שהיינו רוצים? העיסוק במי אשם? צפייה במראות קשים, או שמיעה של סיפורים מזעזעים? דמיונות של מה יכול לקרות לנו? ועוד… יתכן גם שלא נדע לדייק מנין נובעות תחושות החדרה וחוסר האונים, מעבר לכך שאנו חווים אותן ומרגישים שהן פוגעות בתפקוד שלנו, לוֹ היינו מצפים מעצמנו בעת הזו.
במקום זאת נתאמץ ונעסוק בהדרגה בעשייה חיובית סביב המצב. אם קשה לנו בהתחלה, נוכל לבקש עזרה מאחרים. נקפיד לחזור אט אט לשגרה יומית בריאה, נקום מוקדם, נלך לעבודה או ללימודים, לא נוותר על משחק עם חברים או על עיסוקי הפנאי האהובים עלינו. ככל שנרבה לעסוק בפעילות יעילה, כך עוצמת חוסר האונים והחרדות תפחת, ונוכל לחזור לתפקוד הרגיל שלנו.
כשנרגיש יותר בטוחים, נוכל לתעל את הפעילות שלנו לעזרה לאחרים. נתנדב במסגרות שונות, נבקר חברים או אנשים שנמצאים כעת בחוסר אונים וזקוקים לאמפטיה ואוזן קשבת. נעודד אותם להתמקד בפעילות בעצמם ובכך לסייע להם להתמודד נכון עם המשבר הקשה בו הם נמצאים.
כל אחד מאיתנו ודאי יכול לעשות משהו. אם אנו יודעים ללמוד תורה, נרבה בה. נוכל להתפלל ולומר מזמורי תהילים. אם יש לנו נשק נוכל לסייע בהגנה היישובית. ילדים קטנים יכולים לצייר ציור נחמד ולכתוב ברכה לחיילים או לארגן ולשלוח להם צ'ופרים וחטיפים. נוער שעדיין לא חזר למסגרת הלימודית, יכול להתנדב ולסייע לאזרחים ותיקים. הורים ומחנכים יעסקו בהפעלת ילדיהם ותלמידיהם. גם אם אנחנו לא מסתערים אלי קרב, נוכל למסור את הנפש בדרכים רבות אחרות כעבודה על המידות שלנו, שמירה על לשוננו, התבוננות בעין טובה ולימוד זכות, התגברות על הכעס שלנו, להרבות אחדות ואהבת ישראל ועוד… כל אחד לפי יכולתו וכשרונותיו.
אם יש לנו רקע טיפולי נוכל לסייע לאחרים במטרה להוציא אותם מהמקום הפאסיבי בו הם נמצאים ומתחושת חוסר האונים, ולהביאם למקום אקטיבי של פעילות יעילה בה הם עוזרים לעצמם ולאחר מכן גם לאחרים.
כל פעילות שהיא, בין אם היא פעילות גופנית, התנדבותית, חברתית, הפגתית, לימודית וכל פעילות כזו או אחרת, היא מרפא לנפש, שלא זו בלבד תוציא אותנו ממעגל האימים של חוסר האונים, אלא תאפשר לנו לגייס מחדש את המשאבים הנפשיים והכוחות הגדולים החבויים שקיימים בנו ולהועיל לנו ולאחרים, ולחזק את יכולת החוסן הנפשי שלנו לה נידרש כדי להתמודד באופן יעיל גם בהמשך, ויקויים בנו "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה".
נחליף את המצוקה וחוסר האונים בפעילות של חסד ונתינה בזכותם "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
