כיצד ניתן להתגבר על החששות ותחושות של פשרה או פספוס, ולקבל החלטה משמעותית כבחירת בן או בת זוג, מתוך ביטחון ושלוה פנימית?
קבלת החלטה בבחירת בן או בת זוג היא קשה, ופעמים רבות מלוּוה ב'פּיק ברכיים'. ללא ספק, החלטה זו היא משמעותית ומחייבת ויש לקבלה מתוך שיקול ויישוב הדעת, אך פעמים רבות שיקולים לא אמיתיים מקשים, שלא בצדק, על ההחלטה.
רווק שמתקשה להכריע ולקבל החלטות חשובות בכל תחום בחייו, מן הסתם גם יתקשה לקבל החלטה גם בתחום חשוב זה של בחירת בת זוג. מכאן שהחשש הוא לא בהכרח מהחלטה שגויה, אלא מעצם העובדה שהוא עומד לקבל החלטה משמעותית, משימה שהיא לא פשוטה עבורו גם בתחומים אחרים.
מחסום פסיכולוגי נוסף בקבלת ההחלטה הוא הרצון שלא ל'התפשר'. רווקה שמציירת בדמיונה את בן הזוג המיועד, ככל שציור זה רחוק מהמציאות שהיא פוגשת, כך גוברת התחושה שהיא 'מתפשרת' ומוותרת על בן הזוג האידאלי. זה גם גורם לתחושה של 'פספוס', שאולי אֵי שם ממתין לה החתן האידאלי, ובבחירה הנוכחית שלה היא מפספסת אותו.
לתחושות אלו מצטרפת העובדה שמבחינה רגשית המצב בין בני הזוג לא 'מסעיר', ורגש האהבה והאחווה לא מתפתח ופורץ כפי שהם מצפים לחוות, או ששמעו ממה שקורה לזוגות אחרים.
החששות הנזכרות ורבות כמותן נובעות לרוב מחוסר איזון נפשי – פנימי בו קבלת ההחלטות שלי לא נעשית מתוך שיקול הדעת, אלא מתוך רגשות או תאוות.
תחושות של 'פשרה' או 'פספוס' הן בבחינת 'האויב של הטוב הוא הטוב ביותר'. רווק שחי בתחושה שהוא 'מפספס' כי יתכן וישנה איפשהו מישהי טובה או מתאימה יותר, לא יגיע לעולם לשלווה נפשית פנימית, כי גם לאחר שיתחתן תחושה זו תמשיך לקונן בו, והמחשבה אילו היה נשוי למישהי אחרת המצב היה אחר, רק תוביל אותו לתסכול ולפגיעה חמורה בקשר הזוגי שלו עם אשתו.
רווק (או רווקה) הפועל מתוך איזון נפשי – פנימי, מגדיר היטב את הנקודות שבראש סדר העדיפויות שלו, כשהשיקול העיקרי המנחה אותו הוא תבונה ולא סערת רגשות או תאווה חיצונית. באופן זה, בו הוא מברר לעצמו בצורה נכונה מה הוא רוצה, מה חשוב לו ומה הן התכונות האמיתיות שהוא מחפש בבת זוגו, החיפוש הופך לברור וממוקד יותר.
לאחר בירור משותף בו ימצא, שהנקודות החשובות לו אכן תואמות ומהותיות גם לבת זוגו, הבחירה תיעשה קלה יותר. מחשבות ה'פספוס', שאולי זה לא הזיווג שלי או אולי יש מישהי אחרת שמתאימה יותר, כבר לא רלוונטיות. כיון שהיסודות מוצקים, היעדים ומסלול הצעידה המשותפת ברורים, אין ספק שבהשקעה משותפת יחד עם עבודת המידות האישית של כל אחד מבני הזוג, הזיווג יעלה יפה.
גישה זו תסייע לפתור גם את הקושי בקבלת החלטה להתחתן, הנובע מכך שהרגש לא מתפתח. למעשה ישנה הפריה הדדית של שני הגורמים, החוסר ברגש החזק גורם לחשש והתלבטות בהחלטה, וחשש זה מהווה מחסום ולא מאפשר לרגש להתפרץ.
כאשר שוקלים את ההחלטה מתוך איזון ויישוב הדעת, ואחרי בירור מגיעים למסקנה שעם כל ההתלבטויות ההחלטה נכונה ואמיתית, החלטה זו משחררת את המחסום הפסיכולוגי שמנע מהרגש מלהתפתח – כדי לא להיפגע רגשית, ובעקבותיה הקשר הרגשי מתפתח ומתחזק.
