נהוג לומר שהקושי בחינוך בדורנו נובע מכך שהילדים של היום הם לא כמו הילדים של פעם, אך נראה שאמירה זו מתאימה יותר להורים ולמחנכים של היום שאינם כמו של פעם…
בשנות הינקות, ההשפעה העיקרית על חינוכו ועיצוב נפשו של הילד היא עבודת המידות של הוריו. בשנות לימודיו מצטרפת עבודת המידות של מחנכיו. בתקופת הנערות ולאחר מכן בכל שנות בגרותו, הדבר תלוי בעבודת המידות האישית שלו.
הקו המנחה בחינוך הוא טובת הילד. כל הפעולות הנעשות על ידי הוריו ומחנכיו צריכות שתהיינה במטרה להיטיב עמו, ובאופן בו הוא חווה שהן למענו ובעדו.
אף הורה לא מחזיק בהסמכה אקדמית ובתעודת 'הורות'. האמת היא שזה ממש לא נדרש. הורה אוהב את ילדיו ורוצה בטובתם, ולרוב יש לו אינטואיציה אישית בריאה והוא יודע כיצד להחליט ולהתמודד נכון עם האתגרים שמציבים לו ילדיו.
כל זה נכון, אם ההחלטות והתגובות שלו באות מתוך איזון ושליטה פנימיים. אם נבקש מהורה לקבל החלטה כיצד יש להתנהג במצב מסויים, ונאפשר לו לחשוב על כך בנחת וברוגע, סביר להניח שההחלטה שהוא יקבל תהיה נבונה ונכונה.
למרבה הצער, החלטות רבות שמקבלים ההורים והמחנכים נובעות מחוסר שליטה פנימי ומחוסר איזון – היינו שהתגובה נובעת מסערת רגשות ולא מתבונה ויישוב הדעת, או במילים אחרות ההורה פועל מה'בטן' ולא מה'ראש'.
לילדים יש כישרון רב לשלוט בעולמם הפנימי של הוריהם ולגרום להם לפעול מתוך חוסר איזון. וכשזה קורה, תגובת ההורה אינה מיושבת אלא נובעת מתוך סערת רגשות, ומכאן להחלטה גרועה והתנהגות שאינה מחנכת מצד ההורה או המורה, הדרך קצרה.
מחנך שיפתח את מידת הסבלנות שלו עצמו, יראה בעין טובה את תלמידיו, יתמקד בטוב שבהם, יעודד התנהגות טובה ויחמיא לה. לא זו בלבד שיזכה בכך להעצים את עצמו, אלא אף ישפיע לעין ערוך לטובה על הדימוי וההערכה העצמית של תלמידיו, התנהגותם והצלחתם הלימודית.
מסתבר שלהורים ולמחנכים בעבר אמנם לא היו תארים ותעודות השכלה, אך עבודת המידות שלהם, העין הטובה והסבלנות לתהליכים ארוכים כמו חינוך היו טובים יותר ממה שמצוי היום.
אשר על כן, הנקודה המרכזית והעיקרית מבחינתנו כהורים ומחנכים היא בראש ובראשונה עבודת המידות שלנו וביכולת שלנו לשלוט בעולמנו הפנימי ולא לאפשר לילדים ולתלמידים לשלוט בו ולגרום לנו להגיב מתוך חוסר איזון פנימי.