בחיפוש אחר בן או בת זוג ישנה נטייה טבעית להתייחס לתכונות החיוביות שלהם. אך חשוב לא פחות להיות מודע ולהכיר גם את החולשות.
במאמר הקודם התייחסנו למידות הטובות של בן או בת הזוג וכיצד ניתן ללמוד עליהן. נקודה חשובה לא פחות הן החולשות של בן או בת הזוג, מהן יש לנו נטיה דוקא להתעלם.
בחולשות אין הכוונה למידות מקולקלות מהן רצוי להתרחק, אלא לחולשות שהן נחלת כל בן אנוש – כיון שאף אחד מאיתנו אינו מושלם, לא אנחנו ולא בן הזוג שלנו.
המטרה בהכרת החולשות של בת או בן הזוג המיועד נובעת מהעובדה, שחולשות אלו לא תעלמנה לאחר הנישואין, וציפייה מעין זו או התקווה שנוכל לשנותן לאחר החתונה אינן אלא אשליה.
ללא ספק, אדם יכול לבחור בכל זמן ומצב להשתפר ולחזק את חולשותיו, ושינוי זה הוא בודאי מבורך. ברם, שינוי מעין זה הוא קשה מאוד, ולכן אין לצפות או להשלות את עצמנו שלאחר הנישואין נחזה בשינוי התנהגותו של בן זוגנו מקצה לקצה כבמטה קסם. אדרבה, שינוי כזה לרוב הוא לשלילה ולא לחיוב.
זאת הסיבה שחשוב להכיר את חולשותיה של בת הזוג מתוך ידיעה שאני מסוגל 'לחיות' איתן כמות שהן, ללא ציפייה או תקווה שלאחר הנישואין הן תסתדרנה.
הכרה זו תסייע לבן הזוג, לפני ולאחר הנישואין, לקבל את בת זוגו כפי שהיא – עם חולשותיה, וכפי שהיא בוחרת להיות, ולא כפי מה שהוא מצפה או מדמיין שהיא תהיה.
באופן זה, האנרגיות לאחר החתונה תנותבנה לעבודת המידות האישית שלי ולהסתכלות חיובית על מידותיה הטובות של בת זוגי, ולא תבוזבזנה על חולשותיה שתעקנה על הלב, תעכרנה את האווירה ותפרענה לקשר הרגשי ולאהבה להתפתח.
זאת ועוד, זוגיות טובה באה לידי ביטוי בכך שבני הזוג משלימים אחד את השניה. כאשר חסרונותיו של בן הזוג מושלמים ביתרונותיה של בת זוגו בתחומים אלה ולהיפך, ישנה השלמה והרמוניה היוצרות זוגיות שלימה וטובה.
ברם, כאשר לבני הזוג חסרונות וחולשות דומות, מצב זה יכול להפוך להם לרועץ בחיי הזוגיות, מהעובדה שאחת הסיבות למתחים בין בני הזוג נובעת מכך שבן הזוג רואה את חסרונותיו שלו בבת זוגו, וזה משקף לו את עצמו ומבליט לו ביתר שֹאת את חסרונותיו הוא. הואיל ודרכו של אדם לראות באחרים את פגמיו שלו עצמו, חסרונות אלה כשהם באים לידי ביטוי אצל בת זוגו, מאכזבים ומתסכלים יותר, מהסיבה שיש לו ציפייה שדוקא בנקודות החלשות שלו, אשתו תשלים אותו.
הכרת החסרונות מסייעת אפוא בבדיקת ההתאמה בין בני הזוג, וזו סיבה חשובה נוספת להכירן.
על פניו נראים הדברים כסותרים. מצד אחד למדנו כי זוגיות מאושרת תלויה בעבודת המידות של בני הזוג, ומידותיו הטובות של בן הזוג המיועד עומדות בסדר עדיפות גבוה. מאידך, מומלץ להכיר את חולשותיו של בן הזוג ולדעת לקבל אותו כפי שהוא – על חסרונותיו.
אולם למעשה אין בזה כל סתירה. עבודת המידות היא שלי ומתייחסת אלי. כדי לבנות זוגיות טובה, עלי לעבוד על המידות שלי ולא 'לדאוג' לתיקון מידותיה של זוגתי. אדרבה, באשר לבת הזוג, עלי לקבלה כפי שהיא עם חולשותיה, וכפי שהיא בוחרת להיות. עבודת המידות שלה, הוא תפקידה ובאחריותה.
כאשר אני הופכת את היוצרות, ובמקום לעבוד על תיקון המידות שלי ולקבל את בן זוגי כפי שהוא, אני 'דואגת' לעבודת המידות שלו ומתרעמת על כך שהוא לא מקבל אותי כפי שאני בוחרת להיות ואינו מתחשב בחולשותיי, בכך אני מייצרת מתחים מיותרים ביני לבין בן זוגי, וגורמת לריחוק רגשי.
אמנם יותר נח להכיר את הצדדים החיוביים והנעימים שבבן או בת זוגי, אך חשוב לא פחות להכיר את הצדדים החלשים, איתן תחיו למשך שנים רבות, ולדעת שאתם מסוגלים 'לחיות' איתן ולהכיל את בן או בת זוגכם כפי שהם – עם החולשות שלהם.
