הנעה פנימית

בין ציות לשליטה

פורסם ב:
ובחרת בחיים - אימון אישי, ייעוץ זוגי, הדרכה משפחתית והרצאות

ציות עיוור לנורמות ומוסכמות חברתיות, נובע ממרכז שליטה חיצוני. גם מי שפועל מתוך הנעה פנימית יודע לקבל מרות, אך לא מאפשר לאחרים לשלוט בו.


כללים ונורמות חברתיות כשלעצמם הם דבר חיובי ליצירת חברה נוחה ונעימה. אולם, כאשר נורמות אלו גורמות ליחיד תסכול או שיתוק ואף שולטות בו, זהו מצב לא בריא.

אם אני כיחיד לא מסוגל להתלבש כמו שאני אוהב, אלא פועל בניגוד לרצוני בשל צו אופנה כזה או אחר, אני למעשה מעביר את מרכז השליטה שלי לידי מוסכמות חברתיות השולטות בי.

אין זה אומר שמי שמתלבש כמו כולם בהכרח מרכז השליטה שלו חיצוני. אם לדעתי הלך הרוח האופנתי יפה ומתאים לי, ומתוך בחירה מודעת אני מחליט ללכת בעקבות אותן מוסכמות, אין בכך כל פגם. אך אם וכאשר ארגיש לא נוח או לא אהיה מסוגל לבחור במה שאני רוצה או אוהב מהחשש שאני לא פועל לפי הנורמות החברתיות המקובלות, משמעות הדבר שמרכז השליטה לא אצלי, אלא אצל הסביבה החיצונית השולטת ברגשות, בהחלטות ובטעם האישי שלי.

פעמים רבות, החֶברה בה אנו חיים משדרת לנו באופן סמוי את המסר, שעמידה על דעתנו, והחלטתנו לא לציית באופן עיוור לנורמות והמוסכמות שהיא מייצרת, מעידה על חוסר אכפתיות מצדנו. הסובבים אותנו מדביקים לנו תווית 'אדיש', על כך שאנו לא רוקדים לצלילי החליל החברתי המקובל. אין זה אלא ניסיון, פעמים רבות לא מודע, לקחת את מרכז השליטה שלנו מאחריותנו, ולהניע אותנו הנעה חיצונית, שלא בהכרח תתאים לנו, כי אם לסובבים אותנו.

אל לנו ליפול במלכודת זו, אלא להזכיר שוב לעצמנו, כי אנו לוקחים את האחריות על עצמנו ומשאירים תמיד את מרכז השליטה שלנו בידנו, ומניעים את עצמנו, מחשבותינו, רגשותינו והחלטותינו מתוך עצמנו.

כמובן שיש להיזהר שלא לעבור את הגבול הדק של חוסר קבלת מרות, לעשות מה 'שבא לי' או לעבור על החוק. לקיחת אחריות והשארת מרכז השליטה בידי, אין משמעותם ביטול כל מה שסביבי עד כדי פגיעה בעצמי או בסובבים אותי. הבחירה שלי מקובלת כל עוד אני לא מזיק ופוגע לא בעצמי ולא באחרים.

בהנעה פנימית ושמירת מרכז השליטה שלי אצלי, אני נמנע מלהסיר את האחריות ממני, ומונע מהסביבה לקחת את האחריות במקומי, לאפשר לאחרים לנהל אותי, לשלוט ברגשות ובהחלטות שלי ובמקרים יותר קשים לתסכל ולשתק אותי.

צייתנות וקבלת מרות אינה דבר שלילי. מנהל המטיל על עובד משימה שעליו לבצע מתוקף תפקידו, מפקד שנותן פקודה לחייל, או עצה טובה שאני מקבל מאדם חכם בנושא בו אני מתלבט ורוצה לקבל את חוות דעתו אותה אני מעריך מאוד, כל אלה אינם בהכרח ויתור על מרכז השליטה שלי.

מנהל שנותן משימה לעובד עושה זאת במסגרת סמכותו אך הוא אינו 'שולט' בעובד. אם דבריו או התנהגותו של המנהל יוצרים תסכול אצל העובד המאפשר למנהל לפגוע ברגשותיו, בכך איבד העובד את מרכז השליטה שלו ואיפשר למנהל לשלוט בו.

אם המשימה שקיבלתי כעובד לא מעניינת אותי, יש לי את האפשרות לבחור לבקש מהמנהל משימה אחרת, או לחשוב ואף לפעול לבחירת מקום עבודה אחר בו אוכל לעסוק בדברים שיש לי סיפוק מהם.

אך אם בכל זאת אדרש לבצע את המשימה כי זה תפקידי בשלב זה, אבצע אותה בשמחה ללא רגשות תסכול וזעם, כי אני שולט ברגשותיי ופועל מתוך איזון והבנה, שבמסגרת תפקידי כעובד אני אמור לבצע את המשימות המוטלות עלי, ולכן אעשה אותן במסירות. לא אאפשר למנהל לצעוק עלי או להשפיל אותי, אך בהחלט אקבל את סמכותו ומרותו מתוך הבנת מעמדו ותפקידי, אך במקביל לא אעביר לו את אחריותי לשמור את מרכז השליטה שלי אצלי.

אדרבה, דוקא המרדן העיקש, שחייב בכל פעם למרוד בסמכות כזו או אחרת ואינו מוכן לקבל אותה, התנהגותו זו נובעת מהנעה חיצונית. הוא חייב לפעול 'הפוך' ממה שמבקשים ממנו, ומכאן שאחרים הם שקובעים לו כיצד הוא יגיב ויתנהג. אדם שהנעתו פנימית, אינו נמנע ואינו חושש לקבל מרות, אך יחד עם זאת לא מאפשר לה לשלוט בו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *