אכפת לי

מה טוב אם הקשיים שעברנו בתקופה האחרונה, יעודדו אותנו להיות מודעים יותר לאנשים סביבנו שחווים קשיים והתמודדויות במשך שנים רבות.

מאז פרוץ המלחמה בשבת שמחת תורה, כל אחד מאיתנו חווה התמודדויות במעגלי החיים סביבו. החל מאנשי המילואים, נשות המגוייסים, ההתמודדויות בבית, בעבודה ועוד…

יש מי שעבורו האירועים מהווים אתגרים לצמיחה ולגילוי כוחותיו הפנימיים, אחרים חווים אותם כמשברים, חלק כבר נכנסו לשגרת מלחמה, והאחרים עוד חווים את הטראומה בצורה כזו או אחרת.

המשותף לכולם, כך אנחנו מקווים, שלהתמודדות הזו יש אור בקצה המנהרה והיא זמנית. אמנם את חלקינו היא תלווה עוד כמה שנים, אך התקווה שהיא תהיה רכה, כי נקבל אמפטיה והבנה, ויעטפו אותנו בהרבה אהבה וחיבוקים.

יחד עם זאת עלינו לזכור, ששנים קודם המלחמה ושנים לאחריה, ישנם אנשים חלקם מוכרים וחלקם עלומים, שחווים את אותן התמודדויות, חלקן קשות יותר וחלקן פחות, אך לא זוכים לאהבה ואמפטיה מהקהילה שסביבם.

אם נביט סביבנו נגלה, שיש גברים ונשים שחיים לבד כבר הרבה שנים, כדוגמת גרושים או אלמנים, חלקם מטופלים בילדים (עם או בלי עזרה) וחלקם ערירים.

מהם בודדים, כרווקים ורווקות שגם אם הם מוקפים במשפחה ובהרבה חברים, הם חווים מידי יום בדידות סוציולוגית.

יש מהם מאותגרי נפש, ויש מהם עם קושי כלכלי או חברתי.

והמשותף לכולם, שהם חווים זאת יום אחרי יום, ולא ממש רואים את האור בקצה המנהרה, ובניגוד למתמודדים במלחמה, הקהילה סביבם לא ממש עוטפת אותם, לא שולחת להם זרי פרחים, לא מזמינים אותם לסדנאות חוסן, ובטח לא מספרים להם עד כמה הם גיבורים אמיתיים.

יש אפילו מי שיאשים אותם, שהם הכניסו את עצמם למצב בו הם נמצאים וזו בחירה שלהם (בניגוד למלחמה) אז שלא יתלוננו… וחלקם גם מתוייגים או זוכים לאות קלון חברתית.

טוב נעשה אם נלמד מהקשיים שחווינו בעצמנו או שראינו אצל אחרים בתקופה האחרונה, והם יעודדו אותנו להיות מודעים יותר ורגישים לאנשים סביבנו, שחווים קשיים והתמודדויות רבות ומגוונות במשך שנים רבות.

במקום להדביק אות קין על אחרים ונתעלם מהם, נדביק על עצמנו אות 'אכפת לי', ונהיה ערים לסובבים אותנו, נהיה רגישים לקשיים שלהם, ניתן להם אמפטיה גם אם אנחנו לא מסכימים איתם ולדעתנו הם הביאו זאת על עצמם, נשאל מה ניתן לעזור וניתן להם תחושה שהם גיבורים המתמודדים במסירות נפש עם אתגרי החיים יום אחרי יום, ולא מאפשרים להם לשבור אותם.

ננצל את הטכנולוגיה, ונפתח קבוצות חברתיות (וואטסאפ, פייסבוק וכדו') או יישומונים לטלפון הנייד של 'אפכת לי', וננצל את מה שביכולתנו כדי להיות אכפתיים ומעורבים במה שקורה סביבנו.

דרך הערוצים החברתיים, נרים דגל עבור מי שצריך עצרה, נשתמש בכשרונות שלנו ונציע עזרה למי שצריך, נשמח את מי שליבו עצב, נסייע כלכלית, נכיר בין רווקים, נתמוך נפשית בעצה טובה, נרבה שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, פשוט נקשיב באמפטיה ובסבלנות או נקדיש כמה דקות לתפילה על מי שצריך.

כך בעזרת ה', נהפוך את עצמנו לטובים יותר, ואת סביבתנו והעולם כולו למקום שטוב להיות ולחיות בו.